היכן מוזכר נושא "מחמאות" ביהדות, ספרות חז"ל ומחשבת ישראל?

שלום אנו מוצאים בתורה ובחז"ל פעמים רבות שהכתוב מדבר במעלותיו של אדם מסויים, נציין מספר דוגמאות: התורה מספרת על נח ואומרת ״ואלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח״ (בראשית ו,ט). ובגמרא בעירובין (יח/ב) נאמר: אמר רבי ירמיה בן אלעזר, מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו וכולו שלא בפניו, מקצת שבחו בפניו – דכתיב (בראשית ז, א) לגבי נח: "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", כולו שלא בפניו - דכתיב (שם ו, ט) "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" (יח, ב). פירש"י: "אומרים מקצת שבחו בפניו - כלומר דרך ארץ הוא, שאף על פי שאדם משבח את חברו, שלא בפניו הרבה, אין מרבה בשבחו לפניו, מפני שנראה כמחניף" וכן מצינו בעוד פסוקים בתנ"ך: על אברהם נאמר ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט״ (בראשית יח,יט). על רחל נאמר ״ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה״ (בראשית כט׳, יז). על משה רבינו נאמר ״והאיש משה ענו מכל האדם אשר על פני האדמה״ (במדבר יב׳,ג). על שלמה המלך נאמר ״ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי שמו בכל הגוים סביב״ (מלכים א, ה, יא). הרמב”ם אומר שהסיפור בשבח הזולת הוא גם הביטוי הראשון ל”כלל גדול בתורה” של אהבת ישראל - “מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר ‘ואהבת לרעך כמוך’, לפיכך צריך לספר בשבחו וכו'”. כמו כן, ידוע כי רבים מגדולי ישראל הקדישו הרבה מזמנם היקר מפז לכתיבת הסכמות המלצות ומכתבי ברכה למחברי הספרים, וכתבו מכתבים ארוכים, בהם שבחו והללו את המחבר ואת עמלו בתורה, את מידותיו ואת יושר שכלו ועוד ועוד. יום טוב