כידוע מכמה מפרשים (בניהם המהרש"א קידושין מד.; הרש"ש בהגהותיו לשבת פג:; הפני יהושע כתובות לד.; השו"ת בית דוד סימן א; והרא"ם והרבה מקומות בתורה), דרכו של רש"י לפרש במקום אחד דבר ובמקום אחר לשנות. ועל זה נשאלת השאלה: למה כל כך טרחו המפרשים לתרץ הסתירות הרבות שיש (ולפעמים אפ בתירוצים דחוקים ומסובכים), יש תירוץ פשוט לכל השאלות, כי רש"י לא הקפיד לעמיד שיטה כלל, רק להסביר הפשט שיש במקום! וגם, איך פוסקים הלכה לפעמים כשיטת רש"י? הרי לא מוכרח שזה הפשט הכי מסתבר להבין העניין, ולא שהוא סובר כן

א. העובדה שרש"י נותן מענה מקומי, אינה אומרת שבהכרח "יתאמץ" לסתור את עצמו, חלילה! כלומר, נקודת המוצא היא שככלל, ולרוב, רש"י שיטתי ועיקבי; ועם זאת, פעמים שאין פתרון אחר ולכן אז ורק אז ייאמר הנ"ל. ב. זו אינה שיטה מוסכמת - ראה בספרי הכללים ג. ומכאן גם התייחסות לשאלה האחרונה - מעמדו של רש"י כפוסק - נתון במחלוקת: ראה יד מלאכי, שדי חמד ועוד.