שלום, יש לי בן בן 7 חודשים ואני מעוניינת להאכילו בקציצות בשר טחונות. במידה ולא ירצה לאכול אותן, האם מותר לתת לו תמ"ל להשלמת הארוחה? מדובר בתמ"ל חלבי. תודה רבה

שלום וברכה! במצב כזה אפשר להקל לתת לו את המשקה החלבי, אחרי שמנקים את הפה של התינוק משאריות בשר. הרחבה ומקורות: ראשית, יש לחלק בין שני מצבים: אם מדובר במצב שהילד רק הכניס את הבשר לפה וירק אותו, בלי ללעוס ובלי לבלוע – במצב כזה אין חובה מן הדין להמתין בין בשר לחלב (עיין פתחי תשובה יו"ד פ"ט, א; ילקוט יוסף איסור והיתר ג', סימן פ"ט הע' ה'), וממילא ודאי שלתינוק יש להקל. אבל אם מדובר במצב שהילד אכל מעט מן הבשר וכעת אינו מוכן להמשיך, באופן עקרוני במצב כזה ישנה חובה להמתין לפני אכילת חלב, ולפיכך יש לדון מה הדין בתינוק קטן לגבי עניין זה. באופן כללי אין לגרום לילדים לעשות מעשה אסור, כגון לומר להם לעשות את המעשה או לתת להם מאכל אסור, גם כאשר מדובר באיסור דרבנן, וגם כאשר מדובר בילד קטן מאד, שלא הגיע לגיל חינוך. כאשר הילד עושה את מעשה האיסור מעצמו, יש דיון האם ומתי צריך למנוע ממנו את הדבר, ויש בכך חילוק בין מצבים שונים; אבל כאשר הגדול אומר לילד לעשות את האיסור או מגיש לו את האיסור, הדבר אסור בכל איסור ובכל גיל (שו"ע או"ח שמ"ג, א). לכאורה על פי זה, אין לתת לילד מאכל חלבי אחרי אכילת בשר, שהרי אכילה כזו אסורה מדברי חכמים. יש מן הפוסקים שכתבו להקל לתת לילדים (גם ילדים שהגיעו לחינוך) מאכלי חלב לאחר שעה מאכילת בשר. זאת בהסתמך על הדעות בפוסקים שסוברות שאיסור אכילת חלב אחרי בשר הוא רק באותה סעודה, וכאשר מדובר בסעודה נפרדת, לאחר שעה, הדבר מותר (עיין הגהת הרמ"א לשו"ע יו"ד פ"ט, א). אף שהפסיקה הרווחת ברוב עדות ישראל היא שיש לחכות זמן רב יותר, כאשר מדובר בילדים, ובמזון שנחוץ להם, יש מקום להקל כפי הדעה הזו שמסתפקת בהמתנה של שעה (עיין שו"ת יביע אומר חלק א', יו"ד סימן ד'; שו"ת יחוה דעת חלק ג' סימן נ"ח). אולם כאן המדובר הוא במצב של אכילה ברצף ממש, ללא המתנה כלל, ובמצב כזה לכל הדעות קיים האיסור של אכילת חלב אחרי בשר, ואם כן, לכאורה אין להקל בזה גם לילדים. אף על פי כן, פוסקים רבים הקלו לגבי תינוקות קטנים, שניתן לתת להם מאכלי חלב ללא המתנה כלל לאחר אכילת הבשר, ורק יש לדאוג שהפה של התינוק יהיה נקי משאריות הבשר (עיין למשל שו"ת באר משה חלק ח' סימן ל"ו; אשרי האיש יו"ד ה', כד; שו"ת תשובות והנהגות א' סימן תל"ה; רשימה ארוכה של פוסקים שהקלו בכך מופיעה בספר "דור המלקטים", יו"ד סימן פ"ט, י"ד, ז). נציין שנים מן הטעמים שהוזכרו להקל בעניין זה: א. יש מן הפוסקים הסוברים שמותר לתת לילד איסור דרבנן, כאשר הדבר נצרך לקטן. אף שדעה זו לא נפסקה להלכה, סומכים עליה במצבים מסוימים (עיין בה"ל שמ"ג, א). ב. הצרכים הבסיסיים של ילד קטן נחשבים כצורכי חולה שאין בו סכנה (הגהת הרמ"א לשו"ע או"ח שכ"ח, יז). מתוך כך, כאשר מדובר באכילה הבסיסית של התינוק, שאינו מוכן להמשיך לאכול את הבשר ונצרך לתת לו את המאכל החלבי, הדבר מותר, וכאמור, יש לנקות תחילה את פיו משאריות הבשר.