האם אומרים תחנון בתפילה שסמוכה לסיום מסכת? ואם לא אומרים אז האם ראוי לכתחילה לקבוע את ה"סיום" סמוך לתפילה? ואשמח גם למקורות לעיון

שלום בשו"ת 'פרי השדה' (ח"ג סי' קפ"ב) מבאר את מנהג העולם לומר תחנון ביום סיום מסכת אף שזהו יומא טבא לרבנן וסעודת סיום נקראת סעודת מצוה "בשלמא סעודה יכול לעשות שמודה להקב"ה ששם חלקו מיושבי בית המדרש...אמנם לענין אמירת תחנון שאחרים גם כן אינם יכולים לפטור מתחנון רק אם הוא גם כן פטור, והוא עצמו אין יכול לפטור את עצמו שהרי אינו יכול להתפאר בעצמו אם למד לשמה או שיצא ידי חובת העיון היטב, וא"כ גם אחרים אינם פטורים מתחנון". הובאו דבריו בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י"א סי' י"ז אות ו') והסכים עימו. ה'מנחת יצחק' (ח"ח סי' י"א) הזכיר מנהג הגאון ממונקאטש שלא לומר תחנון כאשר הוא סיים מסכת או אחד מאנ"ש או מתלמידיו שהתפלל איתו במנין סיים מסכת, וכתב המנחת יצחק: "בענינים כאלו אמרינן רק אם קבלה היא נקבל, אבל אין לחדש בעצמו". הרב בן איש חי (בספרו בניהו שבת קיח/ב) כתב על מה שאמרו בגמ' עבידנא יומא טבא לרבנן וז"ל: "כי היה מנהגם להחזיק אותו היום בתורת יום טוב, מתחילת הסעודה שמתחילים בה קודם מנחה גדולה לענין שלא יאמרו ודוי בתפילת מנחה כמו דין סעודת חתן וסעודת מילה...וכן נוהגים פה עירינו בסעודת סיום מסכתא שאין אומרים וידוי בתפלה שמתפללים במקום סיום המסכתא והסעודה". ובשו"ת יביע אומר (ד, יג) דחה את דברי שו"ת פרי השדה שהבאנו לעייל וכתב שבימינו יש לחזק ידיים רפות ולהרבות בכבוד תורה, ולכן אין לומר תחנון במקום שהתאספו לשמוח לכבוד התורה. וכן הובא בילקוט יוסף (קלא, לה) ובהלכה ברורה (קלא, לה). ולכן אין לומר בתפילה הסמוכה לסיום. ניתן לסכם ולומר שבבית כנסת בו מתקיים סיום מסכת בתום התפילה אין אומרים תחנון באותו תפילה. ומכל סוגיא זו למדנו גם כמה גדולה מעלת יום הסיום שהוא יומא טבא לרבנן. יום טוב