האם יש טעם (הסבר) ביהדות מדוע הטבע מתנהג באופן שדוקא בקיץ הימים מתארכים ולא בחורף?

שלום בימי הסתיו והחורף אנחנו מזכירים גבורות גשמים "משיב הרוח ומוריד הגשם", ומידת הדין דומיננטית בעולם. לכן הלילה שמסמל את החושך ארוך יותר והיום שבו מאירה השמש שמבטאת את האור החום והחסד קצר יותר. מילים של חורף כמו "בצורת", וכמו "רעמים" (שנועדו לפשט את העקמומיות שבלב) מבטאות את הדין שיש בימים אלו, וכן הגשם והמטר שעליהם נאמר: "קשה יומא דמיטרא כיומא דדינא" חז"ל חיברו בין ירידת הגשם ליום הדין. כל זה כאמור בא לידי ביטוי גם בריבוי שעות חושך לעומת שעות האור. בלילות אלו אנו מתכנסים (כמו שינת החורף של בעלי החיים) ולומדים ומתקדמים בעבודת השם בצורה פנימית ועמוקה. בימי האביב והקיץ אנחנו מזכירים "מוריד הטל", טל שלא מפסיק לעולם מבטא חסד שנשפע לעולם מאת הבורא יתברך שמו. האור גדול והשפע רב קיימת פריחה ולבלוב מסביב והכל מתברך מתוך ימי החורף. כעת הפירות המתוקים יצאו ויפרחו וכוחות האדם שנבנו בימי החורף יצאו לאור. באותו ענין, הרב עוזי קלכהיים (במאמרו "כדי שיצאו המועדות בטל", באתר ישיבה) מעמיק בדברי הירושלמי ומסביר מדוע קבעו את תפילת הגשם ליום טוב אחרון של סוכות ואת תפילת הטל ליו"ט ראשון של פסח: 'כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם' (ירושלמי תענית פרק א, הלכה ב). הקשר הפנימי שבין המועדות ובין הטל הוא הקשר הקבוע; הטל מסמל קביעות כי הוא יורד תמיד, ואילו בקשת הגשמים היא עונתית, ובימות החמה היא סימן קללה. המועדים דומים לטל, כי גם הם מראים על קשר קבוע שבין ישראל לאביהם שבשמיים. וברגלים, היו מראים לעולי הרגלים כמה גדולה חיבתם וחשיבותם לפני המקום, על ידי שהיו מראים להם את הכרובים מעורים זה בזה, עד שלא ניתן לנתק ביניהם, ובזה הביעו את הקשר שלא יינתק בין ישראל לקב"ה. לכן התקינו חכמינו את הזכרת הטל בכל הרגלים. יותר מזה, הטל היורד תמיד והנצרך תמיד בא ללמדנו 'שהעניין הא-לוהי הוא חלק קבוע בחיים, שאי-אפשר לצייר את החיים האנושיים בלעדיו'. יום טוב