שלום לרב, אני עובד בהוסטל קטן שהוא גם בית מגורים עבור כ־6 דיירים – כולם נערים/ילדים על הרצף האוטיסטי. במשמרת שלי נמצאת איתי מדריכה נוספת, ולעיתים אנחנו יושבים לבד בסלון/מטבח המשותף בזמן שהדיירים נחים או שוהים בחדרים שלהם. הנקודות העיקריות: הדיירים נמצאים בבית, אך רוב הזמן בחדריהם, ולעיתים אינם יוצאים לסלון. מדובר בנערים/ילדים בגילאי 16-23 יש תנועה מסוימת: לפעמים אחד מהם יוצא לשתות מים, לפעמים נשארים בחדרים זמן ממושך. אין כרגע מדריך/ה נוסף/ת במשמרת, רק שנינו. דלת הכניסה לבית סגורה ואין מצלמות בהוסטל השאלה: האם המצב הזה נחשב כייחוד לפי ההלכה? תודה מראש על התשובה!

שלום וברכה אומנם מצב זה אינו איסור ייחוד כיוון שבכל רגע כל אחד מן הדיירים יכול להגיע למקום שאתם שוהים בו, אך יש להזהר מקרבה נפשית ורגשית שעלולה להיווצר. תשמרו על עצמכם לדבר באופן מקצועי ולא באופן אישי, וגם כשאתם באותו חדר, תנצלו את הזמן שכל אחד מכם יעשה עניין פרטי שלו, כגון שאתה תלמד תורה, או תקרא תהילים ולא תהיו תלויים בשיחה זה עם זו.