בפניני הלכה בדיני תערובות כותב הרב אליעזר מלמד שליט"א: אמנם דווקא לגבי תערובת מהסוג הרביעי ('מין במינו' 'יבש ביבש'), כאשר יש באיסור חומרה יתירה, החמירו חכמים יותר מאשר בשאר תערובות שבטלות בשישים. אם האיסור הוא פירות תרומה שהתערבו בפירות רגילים, כיוון שיש באיסור תרומה חומרה יתירה, שזר שאוכלה ענוש במיתה - רק אם יש בפירות החולין פי מאה - פירות התרומה מתבטלים. וכאשר האיסור הוא פירות ערלה או כלאי הכרם שאסורים גם בהנאה, רק אם יש בפירות ההיתר פי מאתיים - האיסור מתבטל (להלן בהלכה ט). ושאלתי- מהו המקור לדין זה?

בס"ד שלום וברכה אין בידי הספר הנזכר, אבל הרמב"ם הל' מאכלות אסורות פט"ו הסביר את הדברים באר היטב. בברכת התורה והארץ יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ