שלום כבוד הרב ספר החינוך מצוה סה - שלא לענות יתום ואלמנה. מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה שאפילו אלמנתו של מלך ויתומיו באזהרה זו, והיאך נוהגין עמהם. שלא נדבר אליהם אלא רכות, ולא ינהג אדם בהם אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופן בעבודה ולא ילבינם בדברים, ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו, ומפני כן אמרו זכרונם לברכה [שבועות דף מ"ה ע"א] שהבא ליפרע מממונם, אף על פי שיש בידו שטר מקויים לא יפרע אלא בשבועה (צריך גם להישבע בה), מה שאין כן באחר, ועוד אמרו זכרונם לברכה [גיטין דף נ"ח ע"ב] שאם יש להם ריב עם שום אדם, שבית דין חייבין לטעון בשבילם כנגד התובע אותם, וטוענין לתועלתם כל מה שיחשבו שהיה יכול אביהם לטעון, ואם יש להם מעות שמכריחין בית דין כל מי שימצאו שהוא עשיר מנכסים שיש להם אחריות ויהיה איש נאמן ואוהב שלום וכשר, ומפקידין לו מעות היתומים להתעסק בהן בענין שיהיה קרוב לשכר אל היתומים ורחוק להפסד, מה שלא התירו באדם אחר משום איסור ריבית דרבנן. כתוב: מה שלא התירו באדם אחר משום איסור ריבית דרבנן. אשמח לדוגמא תודה

לשואל שלום, אף שמן התורה, אין איסור ריבית אלא בהלוואה ורק אם היתה קציצת הריבית בשעת מתן ההלוואה או בשעת הרווחת הזמן, מכל מקום חכמים אסרו לקחת ריבית באופנים ותנאים נוספים, כגון ריבית שלא נקצצה מראש, ריבית במקח וממכר, ועסקאות שנראה שנעשו בתנאי ריבית או הערמת ריבית, טובות הנאה וריבית דברים. איסורים אלו נקראים: "ריבית דרבנן" או "אבק ריבית". בברכה נאמנה