בהמשך לתשובת כבוד הרב, אם היתה מסורת לכך שאסתר אשתו של מרדכי, כיצד יכלו פוסקים רבים במשך הדורות לסתור את המסורת הזו וכפי שמובא בבעל המאור "כיוון דלא מיחוורא דרשה דלקחה מרדכי לו לבת" וכן בנימוקי יוסף "אל תקרא בת אלא בית לא ברירא ליה" ובראב"ד על הסוגיה בסנהדרין ע"ד: "ומה שחשב בו קודם לכן לקחה מרדכי לו לאשה הבל הוא זה"? האם אין חובה בשאלות הנוגעות להכרעה בדיני עריות של יהרג ואל יעבור להתבסס על מקורות מוחלטים? אם אכן מדובר במחלוקת פרשנית - למה לא נחמיר שהרי זה ספיקא דאוריתא? והרי יש פוסקים שמתירים לעבור על איסור עריות בתנאים מסויימים למען הצלת כלל ישראל והם נסמכים על ספק זה?

לשואל שלום, אין מסורת כזאת, אלא דרשת רבי מאיר היא, ודרשתו משתמעת לשתי פנים ונחלקו הדעות כיצד להבינה. לגבי דין ייהרג ואל יעבור שבגילוי עריות, ראה סנהדרין (עד ע"ב), שם מבואר ש"אסתר קרקע עולם היתה" ולכן לא נדרש ממנה למסור נפשה על הדבר. מה גם שמדובר בהצלת עם ישראל כולו (ראה שו"ת מהרי"ק סימן קסז), כפי שציינת. בברכה נאמנה