שלום הרב, ירושלמי שנוסע לישוב (שאינו בגדר מוקף) ובכוונתו לחגוג פורים שם ולא בירושלים, שומע כאמור את המגילה בערב פורים ליל יד ושומע שוב בבקר את קריאת המגילה ביום יד ועושה גם סעודת פורים. מתי יכול לחזור לירושלים מבלי להתחייב שוב במצוות פורים? האם חייב לישון לילה נוסף בישוב פרזות? האם יכול לחזור ביום יד בערב ולא להתחייב במצות פורים בטו?

שלום רב, כדי לצאת מכל ספק, צריך להתכונן להיות ביישוב (פרזים) גם בליל ט"ו ולהישאר שם עד אחר עלות השחר. ובכך אתה נפטר ממצוות היום ב- ט"ו בירושלים (מוקפים). יש לציין שסוגיה זו מורכבת, ואם יש בכוונתכם לחזור לירושלים לפני עלות השחר של ט"ו, וכל שכן אם בפועל אתם נוסעים לירושלים (אף שלא היה בדעתכם בליל ט"ו או בעת הנסיעה), אתם נכנסים לספק. מקורות: הנה במשנה (מגילה יט.): "בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו, קורא כמקומו, ואם לאו - קורא עמהן". מבואר במשנה שבן כרך יכול לקרוא בי"ד, והוא נקרא "פרוז בן יומו", ויתכן מצב הפוך הנקרא "מוקף בן יומו", ובגמ' שם, דין זה נלמד מהפס' במגילה: "על כן היהודים הפרזים, היושבים בערי הפרזות", שלכאורה יש בדברים אלו כפילות, אלא הפסוק בא לרבות דין פרוז בן יומו שנקרא אף הוא "פרוז". ובהמשך הגמ' (שם) אומר רבא: "לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד אבל אין עתיד לחזור בליל י"ד – קורא עמהם", כלומר רבא מבאר שמה ששנינו במשנה ש"אם עתיד לחזור למקומו קורא במקומו", זה דוקא שחוזר לפני עלות השחר של י"ד. ונחלקו הראשונים בדבריו: לדעת רש"י ורוב הראשונים (שם), דברי רבא אמורים רק ביחס לבן כרך שהלך לעיר ולא להיפך, ומוסיף רש"י, שאותו עיקרון נכון גם ביחס לבן עיר שהלך לכרך, אמנם הזמן שקובע לגביו הוא – עלות השחר של יום ט"ו. אולם הרא"ש (שם) חולק על רש"י וסובר, שרבא מתייחס לבן עיר שהלך לכרך ובין כרך שהלך לעיר, ושניהם נקבעים לפי יום י"ד. מרן השו"ע (סי' תרפ"ח סע' ה') פסק: "בן עיר שהלך לכרך, או בן כרך שהלך לעיר, אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר, קורא כמקומו; ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה, קורא עם אנשי המקום שהוא שם". כלומר המחבר העתיק את לשון הרמב"ם (המגיד משנה ועוד פוס' ביארו שדעת הרמב"ם כדעת רש"י, וכן ביאר מרן בכסף משנה), ונראה שדעתו כרש"י, וכן דעת המ"ב (שם ס"ק י"ב), ובבה"ל (שם ד"ה בן עיר). אולם הלבוש (שם ה') והאליה רבה (שם) נקטו כדעת הרא"ש, כיון שלשיטתם זו גם דעת הרי"ף והרמב"ם, שיום י"ד הוא הקובע בלבד. לכן בבה"ל (שם) סיים בהסתייגות: "למעשה אני מבקש מהקורא שלא יסמוך עלי לעניין ברכה". (יש לציין שלדעת הראב"ד יום י"ד קובע הוא הקובע לפרוז להיות מוקף, אך הוא חייב להישאר בכרך ביום ט"ו לקרות שם את המגילה, אחרת אם חוזר לפרזים ביום ט"ו, נפטר מכאן ומכאן). ונחלקו הראשונים האם המחשבה בלבד קובעת או שצריך גם להיות שם בבוקר, דעת רש"י (שם), ובעל המאור, שהעיקר היכן היה בפועל, וכן פסקו הט"ז (הובא במ"ב להלכה סוף סקי"ג), הגרי"מ טיקוצ'ינסקי (עיר הקודש והמקדש עמ' שס"ח אות א') כדעת רש"י, שהולכים אחר מעשיו בפועל, כלומר היכן ששהה בעלות השחר. וראה במ"ב שם שהאריך בסוגיה זו, וביאר מה שכתב המחבר "אם היה דעתו לחזור למקומו", הכוונה דעתו בעת נסיעתו, ומכל מקום העיקר היכן היה בפועל כאמור. אולם לדעת הרי"ף והרמב"ן (שם), וכן פסק מרן החזו"א (סי' קנ"ב אות ו') המחשבה קובעת, והעיקר היכן חשב להיות באותו מקום בתחילת ליל י"ד, אף שבפועל לא נשאר, חייב לנהוג כפי המקום שחשב בתחילה (בליל י"ד) לשהות, וכן אם היתה מחשבתו שלא להישאר ונשאר, לא נתחייב כבני אותו מקום. והקשה החזו"א על דעת המ"ב, שיוצא לשיטתו שיהיה פרוז או מוקף לחצאים, ותהיינה ברכותיו לבטלה אם יחזור לבסוף לפני עלות השחר. יש לציין שכמה מגדולי הפוסקים כתבו שיש לחוש לכל השיטות, ולכן בכל מקום שיש מחלוקת יש לקרוא בלי ברכה, ויקיים מצווות שמחת פורים ומשלוח מנות ומתנות אביונים (הגרי"מ טיקוצינסקי שם עמ' שס"ט אות י"א, הגרצ"פ פרנק בהר צבי עמ' קפ"ז), וכתב הג"ר שריה דבליצקי (פורים המשולש) שיאמר על הניסים בסוף התפילה באלוקי נצור, ובברכת המזון ב"הרחמן", והאומרן במקומן, אין מוחין בידו. ובנידון השאלה, אם רוצה לקיים את מצוות הפורים רק בי"ד בפרזים, צריך להגיע לפרזים בליל י"ד ולהישאר שם עד אחר עלות השחר, ובזה הוא מתחייב כדין פרוז לכל הדעות. וכל עוד הוא לא חוזר (ולא מתכוון לחזור) לירושלים לפני עלות השחר של יום ט"ו, אין הוא מתחייב (או נכנס בספק) גם בירושלים. ולכן כדי לצאת מכל ספק, יש להישאר גם בליל ט"ו בכרכים, ולחזור לירושלים לאחר עלות השחר של יום ט"ו. ברכת ה' עליכם,