ב"ה לישיבה שלום כבוד הרב ספר החינוך מצוה קעב - מצות ענין נגעי בגדים. מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה שאין מטמא בנגעים אלא בגדי צמר ופשתים לבד. ושיעור טומאתן (בבגד) כגריס (כ 2.84 סמ”ר) כשיעור באדם (הכוונה כשהנגע בבשר אדם). ושלשה סימני טומאה יש בהם, ירקרק, אדמדם, פשיון (2). פירוש ירקרק, ירוק שבירוקין ככנף הטווס, ואדמדם, אדום שבאדומים כמו הזהורית . ודיני הפשיון. ודין ירוק שפשה (השתנה ל) אדום, או אדום שפשה ירוק. ודין כל כלי (למשל חולצה) הראוי להתטמא. שאמרו זכרונם לברכה [נגעים פי"א מי"א] שהוא מטמא בנגעים אף על פי שאינו מטמא במדרס הזב (3), כגון קלעים (המפרש) של ספינה והפרוכת (ושבכים) (רשת)[ושביס4] של שבכה (רשת) ומטפחות סופרים והאבנט (חגורה), ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס (או יותר), וכל כיוצא בהן, ואין צריך לומר שאר הכלים כגון כרים וכסתות. ויתר פרטיה מבוארים בטהרות, והרוב מהן במסכת נגעים. (3. מדרס הזב - כל כלי שראוי לישיבה או לדריסה כגון נעל או כיסא לשבת עליו). (4. שביס – כיסוי ראש של נשים). "שאינו מטמא במדרס הזב" א. למשל חולצה שנטמאה, יכולה לטמא אותי אם נגעתי בה ? ב. מה הכוונה - שהוא מטמא בנגעים אף על פי שאינו מטמא במדרס הזב בבקשה דוגמא תודה ממשה.

למשה, שלום וברכה וחודש טוב! "מדרס הזב" הוא כלי שמיועד לשכיבה, ישיבה, או הישענות. כאשר זב נשען עליו - הכלי נטמא. כלי שלא מיועד להישענות, למשל - סיר בישול, לא נטמא במדרס הזב. בגדים, בדרך כלל נחשבים מיועדים לשכיבה וכדומה. לכן, חולצה שנטמאה (למשל, שאיש זב או אישה נידה נשענו עליה) - מטמאת את מי שנוגע בה. חשוב לדעת שבימינו אין לטומאה הזו שום השלכה. זה משמעותי בעיקר כאשר בית המקדש קיים, ויש אפשרות להיכנס למקדש בטהרה, לאכול קרבנות, להפריש חלה בטהרה, ועוד. אולם יש בדים שלא נועדו לשכיבה, כמו הדוגמאות שכתב ספר החינוך שהבאת: מפרש של אוניה, או פרוכת (וילון). הם לא נטמאים במדרס הזב, ובכל זאת, הם יכולים להיטמא בנגעים, כלומר: אם הם עשויים מצמר או פשתן, וייראה עליהם נגע צרעת שייבחן על ידי כהן - הכהן יקבע שהם טמאים.