שלום הרב, אני סיימתי את הסדיר ביחידה מובחרת לאחר כחצי שנה מתחילת מלחמת חרבות ברזל, שובצתי לגדוד מילואים רגיל ביהודה ושומרון (למרות שהייתי רוצה משהו יותר משמעותי), רציתי בכל זאת לעשות משהו יותר משמעותי והתנדבתי למילואים בעזה באישור ההורים שלי, מאז השחרור עשיתי מעל 420 ימי מילואים בסה"כ, אני מעוניין לעשות מילואים נוספים במקומות משמעותיים (בהתנדבות מעבר למה שזומנתי), ההורים שלי בהתחלה היו נגד מדאגה אך הם הבינו שזה מאד חשוב לי ואני מאד רוצה לעשות והם יודעים שאני מקשיב להם אז הם לא אומרים לי לא, אבל אני יודע שהם מאד דואגים לי והם לא יהיו רגועים בזמן שאני במילואים. מה הדבר הנכון לעשות? להתנדב לטובת עם ישראל על חשבון דאגת ההורים או לא להדאיג את ההורים. אציין שההורים שלי תמכו בי בגיוס ליחידה המובחרת ובמילואים אבל זה קשה להם שאני יותר מידי הולך למקומות כאלו. תודה רבה

שלום שאלה שיש בה התנגשות בין שני ערכים גדולים ומשמעותיים, היא שאלה קשה. ההחלטה הכי נכונה היא למצוא את הדרך הנכונה לקיים את שני הערכים ולא שאחד ידחה את השני. תחילה נאמר שעל פי דין תורה אין חובה הלכתית לשמוע בקול אב או אם בדברים שאינם שייכים להם (עיין רמ"א יו"ד סוף סי רמ). אולם אם זה גורם צער גדול הדבר לא ראוי ויש להתחשב בכך. אך כאמור הדרך הנכונה היא לממש את שני הערכים. אולי ניתן לא לספר להם בדיוק היכן אתה נמצא ומה אתה עושה. אולי ניתן לתת להם תמונה מדוייקת על המקום בו אתה משרת, שלא ישמעו מערוצי התקשורת על המקום אלא מאיש צבא שאמין עליהם. אולי ניתן לחזק אותם באמונה ובטחון. אולי ההנחה שלך שהם ממש דואגים נכונה באופן חלקי, זאת אומרת בשעה שאתה יוצא מהבית הם מודאגים ולאחר זמן קצר הם כבר נרגעים ושמחים מכל טלפון שלך. אני מאמין שאתה בעצמך יכול למצוא עוד דרכים לשלב בין הערכים. בהצלחה רבה!