מחפש הסבר על המדרש בספר "שבלי הלקט" סימן שמונה-עשרה, על תפילת שמונה עשרה.

לשואל שלום, לפי המדרש הנפלא שמביא ה"שבלי הלקט", ברכות התפילה אינן רק אוסף של בקשות שחוברו יחד, אלא ברכות התפילה נסדרו לפי המאורעות שבסדר עולם. כל ברכה וברכה מתפילת העמידה תוקנה כנגד אירוע משמעותי בחיי האבות ובחיי האומה כולה. באותם רגעים משמעותיים פתחו מלאכי השרת את פיהם ואמרו את הברכה לראשונה. מאוחר יותר, כשאנשי כנסת הגדולה ערכו את התפילה, הם למעשה שילבו את אותן הברכות בדיוק לתוך תפילת העמידה. ברכת "מגן אברהם" למשל, מלאכי השרת חיברו ופתחו בברכה זו כאשר אברהם אבינו ניצל מכבשן האש של נמרוד. ברכת "מחיה המתים" נאמרה במקורה כנגד עקידת יצחק, וכאשר יצחק ניצל מהעקידה ונאמר "אל תשלח ידך", פתחו מלאכי השרת ואמרו "ברוך אתה ה' מחיה המתים". וכן הלאה. הסבר זה מעניק משמעות פנימית עצומה לתפילת העמידה היומיומית. כאשר אדם עומד בתפילת שמונה עשרה, הוא לא רק מבקש על צרכיו ההווים, אלא הוא למעשה ממשיך את השירה והשבח של מלאכי השרת. כל ברכה הופכת לפתח דרכו אנו מתחברים לחסד של אברהם, להצלה של יצחק, לקדושה של יעקב ולתשובה של ראובן. בברכה נאמנה