מה המקור לשיטה שכתם גדול מאוד בודד על דשאמ"ט, גורם לחשש קבוע דילמא ארגשה? זו סברא שהייתה פשוטה לאותה שיטה בגלל שנשים כיום לא מרגישות, וכעין המקומות שמצאנו שחזל חששו להרגשה (הרגשת מ"ר, הרגשת שמש....) או שיש לזה מקור יותר מפורש? מישהו מגדולי ישראל פירט יותר בנושא? ראיתי שיש תשובה של שבט הלוי, שכאשר מגיע לפניו כתם דם ממש הוא שואל היטב את האשה אולי הרגישה, אבל הוא לא מפרט איך להורות אם האשה אף פעם לא הרגישה הרגשה פנימית

תשובה בקצרה- המקור לשיטה האוסרת כתם גדול הוא סברא - מחשש שמא הרגישה ולא שמה לב [בדומה למה שפוסקים באישה שלא מרגישה בזמן מחזור]. יש פוסקים שפירטו מעט יותר אשר מובאים ב"בתשובה בהרחבה". תשובה בהרחבה הגמרא בנידה נ"ז:-ס"א:- אישה שישבה על הרצפה וראתה דם מתחתיה כשקמה, טהורה כי דם נידה מטמא רק כשהאישה מרגישה. הגמרא סייגה שאישה שראתה דם בלי הרגשה טמאה מדרבנן (רש"י- שמא הרגישה ולא שמה לב), אך יש ארבעה תנאים שצריכים להתקיים כדי לטמא מדרבנן (ואם אפילו אחד מהם לא התקיים האישה טהורה). התנאים: א. הדם נמצא על דבר שמקבל טומאה. ב. כתם הדם גדול מגריס ועוד (קצת פחות ממטבע של שנקל). ג. אין במה לתלות (שהדם הגיע ממקום אחר). ד. הבגד/כלי שהדם נמצא עליו הוא לבן (ולא צבעוני). וכן פסק השו"ע (יו"ד סי' קפ"ג סע' א', וכן סי' ק"צ, סע' א', ה', י', י"א, י"ב, י"ח ועוד) שאישה אסורה מדאורייתא רק אם ראתה וגם הרגישה. אך אם לא הרגישה אסורה רק מדר' וגם זה אם ארבעת התנאים מתקיימים. נחלקו הפוסקים האם הרגשה היא תנאי שבלעדיה דם הנידה אינו מטמא מדאורייתא, או שהרגשה אינה תנאי אלא הוכחה שהדם בוודאי הגיע מגופה וממילא גם כשאין הרגשה, אם הדם בוודאי הגיע מגופה היא אסורה. אמנם הסדרי טהרה (סי' ק"צ "וכבר עמדו") ביאר שרש"י ותוס' סוברים שהרגשה אינה תנאי, ואם הדם בטוח הגיע מגופה, היא אסורה מדאורייתא גם בלי הרגשה. אך רוב הפוסקים [הרמב"ם, (פ"ט, ה"א), הרמב"ן, הרשב"א, המהר"ם מלובלין (סי' ב'), החכ"א, ערוה"ש ועוד] והשו"ע פסקו (יו"ד סי' ק"צ, סע' א') פסקו שהרגשה היא תנאי להיאסר מדאורייתא. בזמנינו למרות שרוב הנשים אינן מרגישות, בכל זאת הפוסקים [האג"מ (יו"ד ח"ד, סי' י"ז, אות י"ב), הציץ אליעזר (ח"ו, סי' כ"א), שבט הלוי (יו"ד ח"ד, סי' קמ"ב) הרב עובדיה יוסף (ספר פוע"ה ח"א, עמ' 123, הערה 11) ושאר הפוסקים, חוץ מהבנת הבאר משה (ח"ג סי' קי"ח) בשועה"ר (סי' ק"צ, ס"ק קכ"ב), שגם הוא עצמו חלק עליו] הסכימו שדם מחזור אוסר מדאורייתא גם כשהאישה רואה בלי הרגשה [מפני שתולים שהנשים מרגישות ולא שמות לב (כמבואר בשבט הלוי ח"י, סי' קמ"ב ע"פ הרמב"ם שרוב הדמים יוצאים בליווי הרגשה); או מפני שהתורה ודאי אסרה מחזור גם אם האישה לא מרגישה (וכל הפוסקים שחלקו על הסדרי טהרה לעיל חלקו רק בכתם בלי הרגשה, אך ודאי מסכימים לגבי מחזור בלי הרגשה); או מפני שיש להחשיב כהרגשה גם את ההרגשות הרווחות בימינו בעת מחזור, אך אכמ"ל]. השאלה היא לגבי אישה שרואה כתם גדול בלי הרגשה על בגד צבעוני או בגד שאינו מקבל טומאה - האם אסורה מדאורייתא (כדין מחזור) או שמותרת אפילו מדרבנן (כי אין את התנאים לאסור משום כתם)? העזר מקודש (אה"ע, סי' קט"ו, ס"ד) פסק שאסורה כי בוודאי הדם יצא בהרגשה והיא לא הרגישה. וכן שבט הלוי (ח"י, סי' קמ"ג, ועיין גם בסי' קמ"ב) כתב שיש חשש רציני להרגשה כאשר הכתם גדול. באבני שהם (ח"א, מילואים והוספות סי' ק"צ ס"א) הסתפק בהגדרה של כתם גדול והסיק שבמקרה רגיל רוחב שלושה גריסים על גבי פד ודאי אוסר מדאורייתא, אך על גבי נייר טואלט (שפחות עבה) אפשר להקל גם בקצת יותר משלושה גריסים. וכן במקרים מיוחדים כגון אישה הנוטלת גלולות וכדומה יש יותר מקום להקל. הגר"מ פינשטיין (מסורת משה, ח"ג, עמ' רכ"ד) פסק שיש להחמיר בכתם בגודל חצי שטר של דולר. אך הציץ אליעזר (ו', כ"ג, י"ב), בדי השלחן (ק"צ, ק"ח) וטהרת הבית (ח"א, סי' ח', סוף הערה ו', עמ' תי"ג) הקלו גם בכתם גדול כל עוד בטוח לא מדובר על מחזור [יש לבדוק כל מקרה לגופו האם יש חשש שמדובר במחזור כלשהו]. לענייננו, המחמירים אוסרים כתם גדול (על בגד צבעוני או בגד שאינו מקבל טומאה) משום שמסתמא האישה הרגישה ולא שמה לב (כמו רוב הנשים היום שגם במחזור לא מרגישות). וגם המקילים אוסרים במקרה שיש חשש שמדובר על מחזור. יישר כוח על הרצון להבין לעומק את דיני תורתנו הקדושה. הרב יונתן קורנבלום