בפרשה ראשונה מופיע קודם מצוות ת"ת ואח"כ מצוות תפילין, בפרשה השניה הסדר הוא הפוך . מדוע ?

לשואל שלום, לשאלה זו מצאתי שנדרש הרב יוסף צבי וינר, רבן של גן יבנה ונס ציונה, בספרו "דעת תושיה". לדבריו, שינוי הסדר בין הפרשיות נובע מההבחנה שבין קשר של רב ותלמיד לבין קשר של אב ובן: הפרשה הראשונה ("וְשִׁנַּנְתָּם"): עוסקת ברב המלמד את תלמידיו על פי מדרש חז"ל, "בניך" בפרשה זו הם התלמידים. השימוש במילה "ושננתם" דורש שהרב יהיה תלמיד חכם שדברי התורה "מחודדים" בפיו היטב. מכיוון שעיקר המפגש בין הרב לתלמיד מתרחש בבית המדרש סביב הלימוד העיוני, והתלמיד לרוב אינו רואה את הנהגתו האישית של הרב בביתו, בפרשה זו מצוות תלמוד תורה קודמת למצוות תפילין. הפרשה השנייה ("וְלִמַּדְתֶּם"): עוסקת באב המלמד את בנו בפרשה זו לא נעשה שימוש במילה "ושננתם", משום שלא כל אב בקיא בלימוד ברמה כזו. מכיוון שהאב שוהה עם בנו תדיר, תפקידו המרכזי הוא לחנך את הילד לקיום מעשי של המצוות. בהתבסס על הכלל "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה", התורה הקדימה כאן את מצוות התפילין ללימוד התורה. המסר הוא שעל האב לשמש לבנו קודם כל דוגמה אישית בקיום המצוות בפועל, ורק על גבי התשתית המעשית הזו יכול להיבנות לימוד התורה. בברכה נאמנה