בברכת המינים בשמונה עשרה (ולמלשינים) כתוב ותמגר ותכלם ובסוף ותשפילם. אם הקב"ה ימגר ויכלם אז הם כבר לא יהיו יותר ומדוע יש להשפילם, הרי זה פחות ומיותר? ועוד מופיעה המילה ותשפילם לאחר המיגור והכליה של המינים, והרי היה צריך להיות הפוך כמו ותשפילם ואח"כ ותמגר ותכלם?

ברכה זו "זכתה" לשינויים רבים מאוד - אולי הברכה ש"זכתה" ל/שינויים הרבים ביותר. רוב השינויים נעשו במיקוד הפנייתה - כלפי מי היא מוסבת. החשש מאומות העולם ככלל, וממינים -נוצרים - ומשומדים וכו' בפרט, הביאו ליצירת שינויים רבים. זאת ועוד, גם הרפורמים לא "אהבו" את נוסח הברכה, וגם הם ביקשו לשנותה. ואולם, נוסח מקורי של הברכה מוכר לנו כבר מתקופת רב עמרם גאון, וזאת בנוסח שלהלן: "למשומדים (למלשינים) אל תהי תקוה, והמינים כרגע יאבדו, וכל אויבי עמך מהרה יכרתו, ומלכות זדון מהרה תעקר ותשבר ותכניע במהרה בימינו, ברוך אתה ה' שובר רשעים (אויבים) ומכניע זדים". היצמדות לנוסח זה מעקרת את שאלתך מעיקרה, כמובן. לשון אחר: שאלתך נובעת רק מנוסחים שלפנינו כיום, שאינם הנוסח המקורי אלא גיבוש נוסחים חלופיים במהלך הדורות, ולא פעם "העמסת" פריטים כאלה ואחרים, העמסות שלא פעם יוצרות תהיות. ואכן, לא מעט פוסקים בימינו נתנו דעתם לשאלה אם להחזיר עטרה ליושנה, ויש מהם שאכן צידדו בכך, וכפי שהדבר אכן מופיע בסידורים מסויימים. ועדיין, רבים משמרים נוסח-אבותיהם, גם אם הנוסח אינו המקורי ובדין מעורר שאלות. בסופו של דבר, העיקר הוא שבע"ה הברכה תתקיים, בכל אחד מהנוסחים, בעגלא ובזמן קריב. .