שלום רב, אני אשמח לעזרה והכוונה. מה גבוה כיבוד הורים שחויב על פי התורה והאם הוא יכול לבוא על חשבון השפיות של הילד. אמי ואני אף פעם לא הסדרנו, אני לא הייתי ילדה קלה והיא לא הייתה מכילה ומקבלת אותי כמו שאני. תמיד הרגשתי תחרות על הרבה דברים כמו משקל ועוד ושלא משנה מה אני אעשה זה אף פעם לא יהיה מספיק בשבילה פשוט לקבל אותי כמו שאני. בשנה האחרונה ילדתי בת וחוויתי דיכאון אחרי לידה וגם אז היא דאגה לציין בפני את כל הפגמים שלי בצורה מאוד רגילה ושרירותית. ולאחרונה היא החליטה לנתק אותי מחייה. אותי ואת בנותי. בטענה שאני לא מגיעה מספיק אליה (כשהיא לא באה אלי בכלל) ועוד כל מיני טענות. בלי לנסות לדבר איתי ישר חתכה אותי מהחיים. במקום מסויים אני מרגישה הקלה. במיוחד כשלאורך כל חיי ניסיתי לדבר איתה ולנסות לגשר על הפער ביננו ותמיד היא ביטלה את הרגשות שלי. ועכשיו נשאלת השאלה מה הגבול של כיבוד הורים? האם אני צריכה למחוק את עצמי וללכת כל החיים לטיפולים נפשיים רק כדי לשמור איתה על הקשר?

שלום את מציגה שאלה כואבת ומצערת. יש בשאלתך שני שעניינים. אחד המצב הנפשי שלך שלדעתי מומלץ לך ללכת לייעוץ או טיפול שיתן לך בטחון שמחה והערהה עצמית, כך תוכלי להיות אמא יותר טובה לבנותייך ולחיות חיים מאושרים יותר. נושא שני הוא מערכת היחסים שלך עם אמא שלך. יתכן שהמרחק כפי שקורה כעת הוא שלב הכרחי בשיקום הקשר, אך יש לדעת שזהו רק שלב בדרך לקשר בריא וטוב. שני העניינים יכולים להתקדם ביחד ברגע שיהיה לך יותר בטחון והערכה עצמית תוכלי לייצור שוב קשר עם אימך ללא פחת וללא חשש. בכל אופן, גם בתחום זה של הקשר עם אמא שלך אני מציע לך להתייעץ עם דמות מוסמכת שמכירה את שניכם שתוכל לכוון אותך (ואותה) כיצד נכון להתנהל במצב אליו שליכן. בהצלחה רבה!