שלום הרב, בפרשה הקרובה אנו מוצאים את איסור ריבית. אשמח לדעת מה הבעיה להלוות בריבית, הרי הלווה נותן את כספו מרצונו? ואם לישראל אסור, מדוע מותר להלוות לגוי בריבית?

שלום וברכה. הנה בפרק איזהו נשך (ב"מ דף ס:) משווה הגמרא בין ריבית, גזל ואונאה, ואומרת: "הצד השוה שבהן, שכן גוזלו". ורש"י שם מפרש: "שבכולן חסרון ממון, שמחסר את חבירו". כלומר, אף שהלווה נותן את הריבית מרצונו, סוף סוף יש כאן חיסרון ממון של הלווה (נשך) וריבוי ממונו של המלווה (ריבית). והגר"ש שקופ בספרו שערי יושר (שער ה, פרק כה) עומד על כך ומבאר, שאם איסור ריבית היה איסור עצמאי לחלוטין, כאיסור אכילת חלב ונבילה, לא היה מובן מדוע הגמרא תולה אותו בגזל. אלא שזהו "אביזרייהו דגזל". ואף שהדבר נעשה מדעת הלווה, מכל מקום התורה ירדה לדעת בני האדם, שהלווה אינו תמיד מבין כיצד הריבית מחסרת את ממונו, ולכן יש בה "תמצית גזל". אולם הרמב"ן (דברים כג, כ) מוסיף יסוד גדול: "אבל הרבית שהוא נעשה לדעת שניהם וברצונם, לא נאסר אלא מצד האחוה והחסד", וממשיך: "כי חסד ורחמים יעשה עם אחיו כאשר ילונו בלא רבית ותחשב לו לצדקה". כלומר, התורה אינה רוצה שהאדם ינצל את מצבו של חברו כדי להרוויח ממנו, אלא דורשת שהיחסים שבין ישראל יהיו מושתתים על אחווה וחסד. וכן כתב ספר החינוך (מצוה סח), שהקב"ה חפץ ב"ישוב עמו אשר בחר", ולכן ציווה למנוע מצב שבו "יבלע האחד חיל חברו מבלי שירגיש בעצמו", עד שימצא ביתו ריק מכל טוב. וזה מתחבר לדברי המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב הצדקה, פרק ו), המבאר את המעלה המיוחדת של ישראל שהם עם אחד, ולכן האחווה והחסד שבין איש לרעהו הם חלק ממהות האומה. ומוסיף הכלי יקר (ויקרא כה, לו) טעם נוסף: "עיקר טעם איסור הריבית הוא לפי שהוא מסיר מדת הבטחון מן האדם". המלווה בריבית יודע שרווחו מובטח וסומך על ממונו, ובכך "מן ה' יסיר לבו". ולפי זה מובן גם החילוק בין ישראל לנכרי. הרמב"ן מבאר שהאיסור נובע מ"האחוה והחסד", ולכן הוא שייך במיוחד ל"אחיך". והכלי יקר מבאר, שאצל הנכרי גם כאשר מלווים לו בריבית אין הביטחון ברווח מוחלט, שהרי עדיין יש חשש שיבוא בעקיפין ויגרום למלווה הפסד. נמצא שאיסור ריבית כולל כמה רבדים המשתלבים זה בזה: יש בו צד של חיסרון ממון הדומה לגזל, יש בו דרישה לאחווה ולחסד בין ישראל, הוא מבטא את אחדות האומה והעמדת חיי החברה מעל שלטון הכסף, ואף מחנך את האדם שלא לתלות את ביטחונו בממונו אלא בקב"ה. בברכה נאמנה,