א. האם ילד לפני גיל בר מצווה צריך לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום? ב. בהנחה שצריך לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום לפני בר מצווה, יש לשאול: ילד שנהיה בר מצוה במהלך השנה, ולא קרא שניים מקרא ואחד תרגום לפני גיל בר מצווה, האם הוא מתחייב להשלים את קריאת הפרשיות שניים מקרא ואחד תרגום של כל השנה או שדי שקרא את הפרשות מהיותו בר מצוה?

שלום וברכה, א. יש לחנך ילדים לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום גם לפני גיל בר מצווה כאשר הם מסוגלים לכך. ב. ילד שלא קרא שניים מקרא ואחד תרגום לפני גיל בר מצווה אינו מחויב להשלים את הפרשיות שחיסר. מקורות והרחבות: א. בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' מו) כתב כדבר פשוט שיש לחנך ילד לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום. זה לשונו: "ופשיטא דצריכים להרגיל את הקטנים שהגיעו לחינוך לזה, כאשר ראיתי מעשה לרוב בחו"ל, והיינו קריאה בטעם המקרא, ולהקפיד מאד לסיים הפרשה בכל שבוע עם תרגום וגם חומש ורש"י כמבואר בארחות חיים להרא"ש ובטור סי' רפ"ה ושאר פוסקים, והוא דרגא גדולה ליראת ה' טהורה עומדת לעד". וכן כתב בהליכות שלמה (תפילה, יב, לז). בהערה בהליכות שלמה (שם, אות מח) ביאר שאף שאינו מבין כל כך לשון התרגום לא גרע מנער בן שלש עשרה שגם הוא הרי אינו מבין לשון התרגום על בוריו ואף על פי כן יוצא בכך, ע"ש. וכן כתב בחזון עובדיה (שבת ח"א עמ' שו) שיש לחנך ילדים לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום. וכתב בסוף דבריו: "וזכורני שהרה"ג המורה הדגול מהר"ר שלמה עבו זצ"ל, שהיה המורה שלנו בתלמוד תורה "בני ציון" היה מלמד אותנו בילדותנו בכל ערב שבת שנים מקרא ואחד תרגום עם הטעמים. זכרה לו ה' לטובה, ותהיה נפשו צרורה בצרור החיים". בתשובות והנהגות (ח"א סי' רסא) גם נטה לומר שיש חובת חינוך במצוות שניים מקרא ואחד תרגום אולם לא קבע את הדבר במסמרות משום שאפשר שהילדים לפני גיל בר מצווה לא מבינים לגמרי את מה שהם קוראים מעצמם. זה לשונו: "ולענין קטן אם יש חובת חינוך לזה, לכאורה לא גרע מכל המצוות שיש בהן חובת חינוך כשהקטן בגיל שש או שבע כל חד לפום חורפיה, כמוש"כ במ"ב סי' ע' סק"ו וברס"י רס"ט, [ועי' גם בחק יעקב סי' תמ"ב סקכ"ז], ובב"י סי' קצ"ה ואכמ"ל]. אבל אולי יש להקל כאן שעיקר המצוה הוא לא קריאה בעלמא אלא ללמוד ולהבין כמ"ש, ואם כן הזמן לחנכו לא כ"כ מוקדם אלא כשמבין בעצמו ללמוד הפרשה ולהבין, ומי"ג והלאה לא יפטור עצמו בשום אופן, ובעוה"ר מצוי היום כאלו שמזלזלין במצוה זאת וראוי להעיר להם על כך". ב. מי שלא קרא את הפרשיות שניים מקרא ואחד תרגום צריך להשלים ולקרוא את החסר עד שמיני עצרת (ראה סי' רפה, ד). אולם נראה שילד שלא קרא שניים מקרא ואחד תרגום לפני שהגיע לגיל בר מצווה אין עליו חיוב להשלים עד שמיני עצרת בצירוף כמה סיבות: נאמר בקיצור ואחר כך נרחיב: 1. לא ברור לגמרי שיש על הילד מצות חינוך לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בקטנותו. 2. יש מקום לומר שהמצווה לחנך את הקטן לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום מוטלת על האבא, ולא מחייבים את הנער להשלים את מה שהפסיד בקטנותו. 3. לפי חלק מהדעות בכל מקרה אין אפשרות אפילו לגדול להשלים את הפרשיות שהחסיר אלא אם עבר זמנו הפסיד את המצווה. 4. לחלק מהדעות חיוב שניים מקרא ואחד תרגום אינה חובה גמורה. נפרט: 1. לא ברור שיש חובת חינוך לקטן: הזכרנו לעיל שלא פשוט לבעל תשובות והנהגות שילדים חייבים לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום. אף שהסברא הפשוטה שחייבים לקרוא בגיל המתאים מדין חינוך וכן נקטו הגרש"ז אוירבך בהליכות שלמה ושבט הלוי, עדיין ניתן לצרף כסניף את הסברא שהוזכרה בתשובות והנהגות הנ"ל שאולי קטן לא חייב לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום. 2. במנחת אשר (בראשית, פרשת וירא, סימן כ, אות ה) דן בהרחבה במחלוקת ראשונים המפורסמת אם מצוות חינוך מוטלת על האב או על הילד, ונפקא מינה אם קטן יכול להוציא אחרים ידי חובה במצוות דרבנן. מסקנת המנחת אשר שם שלכולי עלמא מצוות חינוך מוטלת על האב (אלא שנחלקו הראשונים אם מצוות הקטן נחשבים 'מצוות מחויבות' ע"ש). על כל פנים יש לומר שמכיוון שמצוות חינוך מוטלת על האב, אין לחייב את הקטן להשלים את מה שחיסר בקטנותו. כעין זה כתב ביביע אומר (ג, כז) שקטן שהגדיל בספירת העומר לא ימשיך לספור בברכה אחרי שהגדיל משום שמה שספר עד עכשיו היה משום מצוות חינוך שמוטלת על האב (ועוד שאין ספירתו שספר בקטנותו שהיא שני דרבנן מוציאה את עצמו שהגדיל שחיובו דרבנן אחד). לגבי גוף השאלה אם קטן שהגדיל ימשיך לספור עם ברכה ראה עוד בספר הליכות שלמה ספירת העומר (יא, י), מנחת אשר ספירת העומר (סימן מ) שדנו בזה ואכמ"ל. 3. לפי חלק מהדעות אף לגדול אין אפשרות להשלים את הפרשיות שהחסיר. כתב השולחן ערוך (סימן רפה סעיף ד): "מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת. ואם לא השלים קודם אכילה - ישלים אחר אכילה עד המנחה. ויש אומרים: עד רביעי בשבת. ויש אומרים: עד שמיני עצרת". הרי שלפי שתי השיטות הראשונות בשולחן ערוך מי שהפסיד שניים מקרא ואחד תרגום, מכיוון שהגיע יום רביעי בשבוע הפסיד את הקריאה ולא תועיל השלמה. אף שנראה עיקר בדברי הפוסקים שמי שהפסיד את הפרשה יש לו חיוב לחומרא להשלים את הקריאה עד שמיני עצרת, מכל מקום מכיוון שלא מוסכם שניתן להשלים, ובקטן יש סברות נוספות שלא לחייבו יש לצרף את השיטות שאין תשלומים כלל. 4. לחלק מהדעות חיוב שניים מקרא ואחד תרגום אינו חובה גמורה. ראה פסקי תשובות (רפה א) שכתב כעיקר ההלכה שמצוות שנים מקרא ואחד תרגום חובה גמורה היא על כל אחד ואחד, והביא שכך מבואר ברמב"ם ושולחן ערוך ועוד פוסקים. אולם ראה שם בהערה 5 שהביא שלדעת המהרש"ם (ח"א סי' רי"ג) אינו חובה גמורה (ולכן פטרו חולים ותשושים), וכדמשמע מהא דר' יהושע בן לוי (ברכות שם) שהיה צריך לצוות לבניו ליזהר בכך, וכן ברי"ף וברא"ש לא כתבו לשון חייב, ובשבלי הלקט סי' ע"ה "ראוי לכל אדם להסדיר פרשיותיו עם הציבור" וכו', ע"ש. יש לצרף שיטה זאת ולא לחייב קטן שהפסיד קריאת פרשיות לפני בר מצווה ולא להטיל עליו חובה להשלים. (אגב, בהקשר לשאלה אם יש חובה לחנך קטנים לפני בר מצווה למצוות שנים מקרא ואחד תרגום, לענ"ד יש מקום לומר שעל פי המהרש"ם הנ"ל אין בזה קפידא כל כך, שהרי גם לגדולים אין מדובר בחובה גמורה ולכן לילדים לא צריך להקפיד בדבר מאד). אף שכתבנו שאין חיוב להשלים, נראה שאם הנער יחמיר ויקרא את מה שהפסיד יש בזה מנהג חסידות ותבוא עליו ברכה, וידוע כמה גדולה מצווה זאת שמאריכה את ימיו של המקפיד בה, כמבואר בגמרא ועוד דברים נשגבים כמבואר בפסקי תשובה (רפה, א). לסיכום - אין לנער חובה להשלים את מה שהחסיר לפני גיל מצוות ואין בזה אלא מדת חסידות. הערת הג"ר שלמה הירש שליט"א: "נראה לי להוסיף 2 נקודות. א. בקטן גופא שלא קרא החיוב להשלים היא מדין חינוך לתשלומין, ויתכן שגם אם חייב בעיקר הקריאה, בתשלומין לא חייב וה"ה כשהגדיל (וע' דרשו בי קח מ"ב סק"ב הע3 שלא כתב כך). ב. נלענ"ד שגם אם הקטן עצמו חייב בתשלומין מדין חינוך, יתכן שבגדלות פקע ממנו החיוב תשלמין, שלא מצאנו מצות חינוך בגדלות ולא שייך לומר שיתחייב בגדלות לעשות תשלומין על מצוה שעשה בקטנות. אין הכרח גמור בזה, אבל יש בזה סברא. עכ"פ לדינא אתה צודק שאין חיוב השלמה אלא מדת חסידות". כל טוב!