בבית הכנסת בישוב ישנם העומדים בזמן אמירת התפילה לשלום המדינה, ואחדים שאינם. לפי כך, מצא רב הישוב לנכון, לומר תפילה זו כאשר ספר התורה עומד, דבר שמכריח את כולם לעמוד. הטענה העיקרית היא שכאשר תיקנו הרבנים תפילה זו החליטו מלכתחילה שיעמוד הספר תורה והקהל עמהם. 1. האם נכון שכך החליטו הרבנים מלכתחילה? 2. האם ראוי להטריח את ספר התורה רק בשביל אותה ברכה ורק בשביל שיעמדו אותם אנשים?

איני זוכר כיצד קבעה הרבנות הראשית בזמנו, אך אין זה משנה, משום שאם הרב של המקום פסק כך, הרי שכך צריך לעשות, ואיני יכול להתערב בנושא פנימי שכזה.