אני מוכרחה לשאול אודות עניין שמטריד אותי רבות לאחרונה בנושא היחס ליהודים מסוימים. ברור שצריך לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ברור שבכל יהודי קימת נשמה מיוחדת, גם אני למדתי את המושגים של סגולת ישראל ו"ישראל שחטא אע"פ שחטא ישראל הוא וכו’. אולם קשה לי מאוד לאהוב יהודים אשר יוצאים נגד מפעל ההתיישבות בחלקים מארץ ישראל, אשר מוכנים למסרם לאויב המצהיר חזר והצהר על כוונותיו להשמידנו ולרשת את כל ארצנו, אשר מוכנים לגרש מבתיהם יהודים ולהחריב בתיהם וגרוע מכך, אשר משמיצים יהודים ומעלילים עליהם עלילות. איך אפשר לחוש כלפיהם אהבה? שמעתי שהרב אמר שצריך לאהוב את נשמתם אולם במקרה שכזה כיצד סגולתה של הנשמה באה לידי ביטוי. אני מנסה לדון לכף זכות כפי שאומרת ההלכה, בכך שהם באמת מאמינים שמסירת חלקים תביא לשלום, או בכך שהם דאגו למתיישבים שלא יספגו קסאמים. אין לי ספק שחלק מכך נכון ובכ"ז, ישנו מיעוט מסוים מאוד שנראה לי כי מטרתו היא לרדוף ולהשמיץ אני רואה אנשים שנוהגים איפה ואיפה כלפי יהודים מתיישבים ביש"ע בהפלייה מכוונת לרעה הן באמצעי התקשורת, הן במערכת המשפטית וכו’. בד"כ אותה דמות היא גם כזו שאינה מכבדת את קדשי ישראל בכלל ולאו דווקא התיישבות. כיצד אפשר לאהוב אותה? שאלה נוספת: איך להתייחס ליהודי שהכה באכזריות יהודי אחר ? האם יש מצווה לאהוב אותו? בוודאי שיש להתפלל לחזרתם בתשובה ובודאי שעל כל אחד לחזור בתשובה ואיני אומרת שאני מתפללת על אחרים כי אני חושבת שאני בסדר אולם במקרה מסוים מצולם שראיתי שוטר מכה באכזריות כיצד עלי להתייחס לכך, ובכלל למקרים של התנהגות אכזרית?

אין צורך לאהוב רשעים שעשו מעשי רשע נוראים לפני שחזרו בתשובה, הודו על חטאם ובקשו מחילה ממי שנפגע על ידם. יחד עם זה יש לזכור שגם להם יש נשמה קדושה והנשמה לא נפגעת בחטא, וסוף סוף היא תשפיע רוח טובה על נפשם והם יתקנו את מעשיהם. על כן, אין ראוי לשנוא אותם ולהרחיקם לגמרי ויש להתפלל ולצפות שהשם יתקן את הנזק שעשו ואז אפשר יהיה לקרב אותם יותר, ואם לא יזכו הם , אולי יזכו לבנים טובים שהם יתקנו את דרך אבותם המקולקלת וכבר היו צדיקים וטובים שנולדו מרשעים והם הביאו ברכה לישראל. ועל כן יש להתאזר בסבלנות ולהאמין שסוף הטוב לבוא ומי שבאמת אומלל ומושחת הוא האדם שעשה רע ולא מי שניזק על ידיו. וד' יברך את עמו בטוב בקרוב.