בהמשך לתשובת הרב בנושא השמחה ביום העצמאות השנה לענ"ד, יש מקום לחלק בין "שבת וצניעות משפט וחינוך" שהרב הזכיר, לבין עקירת קהילות הקודש, שהרי כל יהודי ויהודיה שחפצים לשמור שבת, צניעות, לחנך את ילדיהם על פי אמונתם, ואף בדיני ממונות ללכת לבית דין רבני - רשאים. אך, בקיץ האחרון המדינה על מוסדותיה [משטרה וצבא], אנסָה אלפי יהודים לבטל מצוות עשה ולא תעשה מן התורה, ובדיעבד קיבלה על כך את הסכמת העם בבחירות, איני רואה במדינה כמעשה שטן, חלילה, אלא כנסיון נוסף בדרך לגאולה השלמה שעומד להיות מוחמץ, ועל כך כאבי הגדול [והקושי לשמוח]. האם ברגשותיי אלו [לא גישה הצגתי - אלא כאב], יש משום חילול ה’?

איני רואה הבדל בין הדברים גם מערכת החינוך והמשפט והעדר צניעות כופים על האזרח דברים פסולים.