אני רופא בן 31, כ-10 שנים במהלך הלימודים אני שוקד על ספרי הרפואה, שמכילים המון פרטי פרטים, עתה אני באמצע ההתמחות ברפואת המשפחה, ובכל רגע פנוי אני לומד, יש לי עוד שנה מבחן עצום על כל הרפואה, ויש המון המון חומר, אלפי עמודים באנגלית צפופה. אני מוטרד, כיוון שיש לי יכולות לימודיות מפותחות, ב"ה, ונטייה לרוחניות, עוברות בי הרבה מחשבות, שאם הייתי משקיע את כל הזמן הזה בלימוד תורה כבר הייתי יכול להיות גדול בתורה, ומן הסתם מלומד יותר במצוות ואולי קרוב יותר לה’. אבל אם לא אלמד בספרי הרפואה אחרי העבודה, אז לא אעבור את הבחינות הקשות מאוד, ואולי גם חוליי יפגעו. לפעמים יש לי מחשבות של לעזוב הכל, לכת לישיבה ולמוד רק תורה (אגב, אני ממש לא דוס, אני פשוט אוהב מאוד ללמוד), האם הזמן שאני מבלה בלימודיי, רוב זמני בעשור האחרון, הוא גם לימוד תורה כיוון שהוא בא לעזור לבריותיו של ה’? אני זקוק לעידוד ולהבהרה בנושא...

אשריך שאתה אוהב תורה. אך גם לעסוק ברפואה זו מצוה גדולה. ועל כן עצתי שתלמד כפי הצורך למבחן ברפואה. ואחר המבחן תחפש את הדרך איך לשלב את עבודת הרפואה עם לימוד התורה. אך בתנאי שעבודת הרפואה תעשה בצורה הנכונה כמובן. זה דבר נפלא לראות רופא בן תורה. ולראות בן תורה שהוא רופא. חזק ואמץ.