בהמשך לכל הכתבות בעיתון "בשבע" בנושא שירות לאומי, עלתה לי שאלה שאולי לא שמתי לב אבל לא פגשתי בכתבות שקראתי התיחסות אליה: עפ"י מה שהבנתי רצוי במידה מסוימת לאישה מכל מיני סיבות שלא לעשות שירות לאומי, אחת הסיבות היא בכדי לא לעקב את מועד וגיל החתונה. הגבר הולך לישיבה ולא חשוב באיזה מסלול על מנת להכין את עצמו נפשית, אישית, רוחנית להמשך מסלול חייו (צבא, נישואין וכד’) וכמובן כי מוטלת עליו מצוות לימוד תורה. השאלה שלי האם האישה לא צריכה איזו שהיא הכנה דומה הרי בגיל 18 או 19 האם היא מוכנה להינשא ולהקים בית מבחינה נפשית רוחנית, כיצד היא באה מוכנה לחיי הנישואין, מי מכין אותה, (חוץ מהדרכת כלות) לענ"ד שנות השירות או אפילו המדרשה (ולא צריך להגזים בכמות של השנים) אכן מעצבות את האישיות בונות אותה הן מבחינה נפשית והן מבחינה רוחנית והאם זה לא יותר מוצלח על מנת להגיע לחיי נישואין טובים יותר?!

אכן גם הבנים וגם הבנות צריכים ללמוד תורה כדי לדעת לחיות על פי הדרכת התורה, וכמובן הדברים נוגעים לגבי הנישואים והקמת המשפחה. הטוב היה שילמדו זאת בשנות התיכון, ועוד אח"כ ימשיכו ללמוד זאת בשיעורים קבועים. וגם לאחר הנישואים ימשיכו ללמוד כדי להמשיך להעמיק באמונה ובהבנת החיים וכדי להמשיך להתעלות במידות ומעשים. אגב, כשכתבתי על הגיל הממוצע המתאים כיום לנישואין לבת כתבתי עשרים-עשרים ואחת, ולא שמונה עשרה-תשע עשרה. כמובן הממוצע אינו מחייב באופן אישי כל בת ובת.