ראיתי שהלכה אומרת שאסור לאכול פירות רטובים. ויש 2 אפשרויות לאכלם. 1:ליטול ידיים. 2: לנגב את הפירות. לפי מה שהבנתי אסור לאכול פירות רטובים משום קבלת טומאה, או משום שזה מכשיר אותם לקבל טומאה. ואם זה כך, אז גם ברגע שאני שוטף את הפרי הוא מקבל טומאה מהידיים שלי (שהם טמאות), ואז ממילא הפרי טמא, ומה עוזר אם אני מנגב את הפרי, או שאני נוטל ידיים אח"כ, הרי הפרי כבר טמא, ואם זה לא כך, אז מה הטעם שאסור לאכול פרי רטוב, ומה עוזר ניגובו, או נטילת ידיים?

ראשית, כדאי לדייק בניסוח. אין איסור לאכול פירות רטובים, אלא כפי שכתבת יש ליטול ידים לפני שאוכלים אותם או לנגבם. שני טעמים נאמרו בראשונים לחיוב נטילת ידיים באכילת פרות רטובים באחד משבעת המשקים. הטעם הראשון הוא: משום סרך תרומה, כלומר, כדי שיתרגלו הכהנים לאכול את התרומה בקדושה וטהרה (בזמן שאינם טמאים) תיקנו נטילת ידיים וטעם זה הוא הטעם לנטילת ידיים על הפת. הטעם השני הוא כדי שאדם לא יאכל דברים טמאים ולטעם זה אין דין נטילת ידיים זה נוהג בימינו, שכולנו טמאים. להלכה פסק השולחן ערוך כדעה הראשונה, שגם בימינו יש ליטול ידיים, אבל אין לברך עליה מאחר ויש ראשונים הסוברים שאין ליטול ידיים. כדין לחם נטילה זו היא דווקא על האוכל ולא על השוטף את הפרי או הירק במים אבל אדם הטובל פרי או ירק במים כדי לנקותו ולאוכלו חייב בנטילה כמטביל הפרי במשקה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן קנח סעיף ד ומשנה ברורה סעיף יב)