במשנ"ב בסימן קכח’ סעיף י’ כתוב: "אבל כהן שהציבור שונאים אותו או הוא שונא את הציבור סכנה הוא לכהן אם ישא כפיו (ולכן יצא מביהכ"נ קודם רצה אם אינו יכול לכוף את יצרו ולהסיר השנאה מלבו) ועל זה תקנו בברכה לברך את עמו ישראל באהבה". מה היא הסכנה שעליה מדבר המשנ"ב, והאם היא קיימת גם אם אותו כהן שונא רק אדם אחד שנמצא בביהכ"נ?

גורם הברכה הוא קשר בין המברך למתברך, ואם יש שנאה אין ביניהם קשר וזהו שקר כלפי שמיא. איני יודע מה הרעה הנגרמת, אבל זו רעה הבאה מן השמים על דבר זה. ולכן, אפילו אם יש שם אדם אחד ששונא, יצא אחד מהם מבית-הכנסת.