מרן פוסק בשולחן ערוך שכהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו. האם מדבר מרן גם אם הרג נפשו של גוי? האם יש הבדל בין הריגת גוי במלחמה (מחבל וכדו’) או הריגת גוי בשוגג (תאונת דרכים וכד’) במקרה כזה?

ההורג בשוגג, מכל מקום, יש בכך עבירה. אבל מי שהרג גוי במלחמה עשה בכך מעשה מצווה שהציל את עצמו ואת עם ישראל. וראיה לדבר, שפנחס זכה לכהונה גדולה בעקבות כך שהרג את זמרי. כשהנביא אומר "ידיכם דמים מלאו" הוא מתכוון לכך שאי אפשר לשאת כפים בידים שנעשתה בהם עבירה של רציחה אבל אם ההריגה היא מצווה ודאי שיכול לשאת כפים.