כשעשיתי עבודה בהיסטוריה קראתי על בעיה קשה שעמדה בפני קדושי ורמייזא הי"ד, להם הייתה אפשרות או למות או להתנצר, וידוע שדבר זה הוא ב"יהרג ועל יעבור" שהרי אלו היו שעות השמד, אך את ילדי היהודים אנשי מסעי הצלב הטבילו ולא הרגו. ובפני היהודים עמדה בעיה האם למות מות קדושים ואף אחד לא ידאג לילדים שיגדלו כנוצרים, או להתנצר כלפי חוץ ולדאוג להמשך קיום היהדות של הילדים הקטנים שהוטבלו. מה דעת ההלכה בנושא, מה על אדם שעומדת בפניו הברירה הזאת לעשות?

קשה לדון במצבנו, מה הם היו צריכים לעשות במצבם. בכל אופן, על פי ההלכה אסור להתנצר למראית עין בשעת השמד, ולכן הם היו צריכים למסור את נפשם.