יש בחיי אדם (לא במשפחה) שנוהג כלפי לא כדרך שאני נוהג כלפיו, ולא באופן הגון, הוא לא תמיד מרגיש שאני קיים, ונוהג כאילו קיים רק הוא. ברור לי בסברת בשר ודם, שעלי לגרום לו לשים לב שאני קיים. והדרך לכך היא להציב מולו התנהגות שקולה לשלו. זה יביא תועלת רבה לבריאות של מערכת היחסים בינינו, לאחר שניסיתי כבר דרכים אחרות, האם אין בכך איסור נקימה? ראיתי באתר תשובה כי נקמת דוד בשמעי בידי שלמה בנו, מותרת מכיון שנעשתה מתוך שיקול רציונלי של הענשת פושע, תיקון החברה וטובת הממלכה, ולכן אין זו נקמה פסולה, כי לא נעשתה מתוך התפרצות רגשית, האם זו הוראה למעשה, האם במקרה שלי (שאינו נדיר במיוחד), יש מקור לחילוק, מלבד הסברא הישרה?

אם כבר שוחחת איתו ישירות על כך והוא לא קלט, ורק נשארה הדרך האחת להראות לו שהתנהגותו לא נכונה על ידי שתתנהג אליו כפי שהוא נוהג כלפי אחרים. וזאת תעשה למטרה חינוכית ללמד אותו לנהוג נכון, אין זו נקמה והיא מותרת. ואם הוא ישתנה לטובה כתוצאה מכך עשית דבר טוב.