אני אכן מאמין שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתינו ואפילו יותר מזה. אך לפתע, מבלי שהתכוננו לכך, נחיל אדיר של אנשים, פלסטינים וסודנים מתדפק על דלתותינו מבלי להזכיר את מאות אלפי הגויים מרוסיה ו’ערבי ישראל’ שכבר נמצאים כאן. איזה משמעות אמונית יכול להיות אם הדבר ח"ו יתרחש ונמצא עצמנו מוצפים בערב רב הנ"ל. האם יש מקור לדבר הזה בספרים, איך זה מסתדר אם אמונתו בדבר קוממיות עם ישראל בתקופה הנוכחית?

עם ישראל עבר גם בגלות עם המוני גויים ובכל זאת שמר על יחודו. ברור שבמדינת ישראל היכולת לשמור על יחוד זה קלה יותר. אמנם שם נאבקנו בגויים שניסו לדרוס ולמחוק אותנו, אך פה יש לנו מאבק עם עצמנו האם מתוך רחמים על הגויים נלך לקראתם ונאבד את עצמנו, או נבין שהאמת היא כי אם רחמים על אחרים יכולים לגרום לאיבוד עצמי לדעת, אלו רחמים מזויפים. ברור לנו כי עם ישראל המושגח בידי ד' יצליח במאבק הפנימי כמו במאבק החיצוני.