במניינים גדולים, קורה שישנם כמה וכמה בעלי חובת קדיש יתום. בהרבה מקרים, לא כולם עומדים באותו מקום, ולכן יוצא שיש שעומדים כאן ויש שעומדים שם, יש שקוראים מהר, ויש שקוראים לאט יותר (אין קצב אחיד), יש שקוראים בקול רם, ויש שקוראים בקול נמוך ואף בלחש. השאלה היא לגבי בעל הקדיש. האם יצא ידי חובה, אע"פ שקרא בלחש (והציבור לא שמע אותו, ולא ענה לו, אלא את שאר בעלי הקדישים שקוראים בקול רם), או לא במהירות הנכונה (היה איטי מדיי או מהיר מדיי, והציבור התחילו כבר "ברוך ה’ המבורך..")? האם חייב להיות קשב ועניית אמן מצד הציבור לקדיש הפרטי שלו כדי שבעל הקדיש ייצא ידי חובה, או שהוא יוצא בכל מקרה עם כל בעלי הקדישים, גם אם הוא, ספציפית, לא היה מסונכרן עם הציבור? (הערה: ברור לי שעדיף מצב של קצב אחד וקול אחד לכל אומרי הקדיש)

בעל הקדיש לא יצא ידי חובה. כל עניינו של הקדיש שיאמר בעשרה ויענו אמן.