כבר זמן רב אני מוטרדת מנושא השכר והעונש בעולם. כדי להבין יותר חיפשתי במקורות שונים, אבל אני עדיין מבולבלת. האם בכלל יש שכר למעשינו בעוה"ז, או שמא - שכר מצווה מצווה, והשכר הוא רק בעוה"ב? (אני מתכוונת ברמת הפרט, ולא כלל עמ"י). אם כך, מדוע אנחנו מתפללים בר"ה על חיים, בריאות, פרנסה, שלום וכו’ כשנראה שזה קשור במעשינו? (או לפחות בתפילתנו). ולחילופין, אם השכר בעוה"ז, שאלת הצדיק ורע לו קשה מאוד. בעיקר כשאני רואה אנשים סביבי שסובלים.

עיקר השכר הוא בעולם הבא. אולם גם העולם הזה הוא חלק מהחשבון של השכר והעונש. בגמ' כתוב שמי שהוא צדיק גמור ואין לו כלל צורך להתכפר אזי זוכה לאכול משתי שולחנות כלומר זוכה גם לעולם הזה וגם לעולם הבא. אולם מי שאינו צדיק גמור עלול להייסר בעולם הזה וזאת כדי שיוכל לקבל שכרו מושלם בעולם הבא. הבסיס גם בעולם הזה שכדי לקבל חיים בריאות וכו' צריך לעשות את רצון ה'. ולכן אנו מתפללים על עניני העולם הזה בתפילות. מעבר לכך ענין התפלה הוא לא רק לעורר את מה שמגיע לנו ע"פ הכללים של שכר ועונש. זאת הקב"ה יכול לעשות גם ללא תפילתינו. התפלה היא ערך כשלעצמו. יש הבדל בין אדם שניזון ויש לו חיים מכוח מה שהוא התפלל על כך והוא ניזון משולחנו של מלך לבין אדם שניזון מכוח חוקי הטבע. התפלה היא כשלעצמה גם יכולה לשנות גזירה שנגזרה עלינו. כך אנו מוצאים אצל חזקיהו. בר"ה שיש דין גם על עניני העולם הזה [כך לפי חכמי ספרד הדין הוא על עניני העולם הזה] ודאי שיש להרבות בתפלה בכדי שנגזר לחיים טובים. זהו החוק שהקב"ה קבע בעולם שמי שמתפלל ופונה אל הקב"ה ומכיר שממנו מקור חיים זוכה לדין אחר ממי שאינו מתפלל. בשורות טובות.