שלום לרב, כבר עברתי את גיל הילדות, ועולות בי שאלות נוקבות ומהותיות בכל הנוגע למהותנו בעולם ומהות הדת, שכן אינני חפץ לחיות את חיי מכוח ההרגל לבדו. והשאלות: 1) מהי מהותנו בעולם הזה? זאת אומרת, לשם מה ברא ה’ את האדם, ואת הכדור העגול הזה? 2) איך התורה היא היא המביאה את האדם דווקא להמטרה הנ"ל ולא זולתה? 3) לשם איזו מטרה עלי לכוון שאני לומד תורה?

השאלות שאתה שואל הם שאלות גדולות, שלא אוכל לענות עליהם במספר שורות. כל החיים אנו הולכים ומבררים לעצמנו יותר ויותר מה תפקידנו בעולמנו. כמו שאין לנו השגה שלמה בבורא יתברך שהרי הוא אור אין סוף כך אין לנו השגה שלמה בנשמה, שאנו מאמינים, נמצאת בכל יהודי. מהותנו בעולם הזה לגלות את הצדדים הכי גדולים שבנו. הקב"ה רוצה להטיב לנו. הטובה תוכל להתגלות בעולמות שהם מעבר לעולם הזה. אולם העולם הזה הוא הדרך להגיע אל הטוב שצפון לנו לעתיד לבוא. הקב"ה נטע בכל אחד כוח רוחני גדול נשמה מן העליונים. היעד שלנו בעולם הזה לתת מקום לגילו הצד הרוחני שבנו. ככל שאנו נבחר בטוב ונצליח לפנות מקום לנשמה האלוקית שבנו אנו נזכה לטובה גדולה יותר. התורה ניתה לנו על ידי ה' וגם היא כולה אור של הטוב. התורה היא מאירה לנו את החיים באור של הטוב הגדול העליון. אנו בעולם הזה מוגבלים בראית הטוב. הקב"ה עשה עימנו חסד ונתן לנו את התורה. התורה היא העיצות לאפשר לנשמה האלוקית שבנו להתגלות בעולם הזה. כשאנו לומדים תורה אנו צריכים להרגיש שזה המזון לנשמה שלנו. אנו לומדים תורה משום שזה האור הכי טוב שאנו יכולים להגיע אליו. ככל שאנו לומדים תורה יותר אנו זוכים לעוד אור, לעוד התדבקות בה'. התורה היא הלבוש של הקב"ה וכשאנו לומדים תורה אנו כביכול מחבקים את הקב"ה. הרעיונות נכתבו בצורה קצרה. אם יש צורך בהרחבות אשמח לעשות זאת או בכתב או בעל פה.