א. האם פרהסיא היא פעולה הנעשית בפני עשרה מישראל ממש או מספיק בידיעתם? ב. האם אותם עשרה מישראל צריכים להיות צדיקים (שומרי שבת) או גם מחללי שבת בפרהסיא? ג. האם כיום מחלל שבת בפרהסיא מוגדר כמומר ומדוע, האם יש לו הגדרה אחרת? ד. מה הטעם לחומרת פרהסיא לעומת צינעא? (חוצפה?)

א. מספיק בידיעתם. ב. לא צריך שיהיו דווקא שומרי שבת, גם אם הם מחללי שבת זו פרהסיה. ג. זאת שאלה יותר מדי גורפת ומקיפה, אי אפשר לומר שכולם באותו דרגה. יש דיעות שהיום לרוב הציבור אין גדר של מחללי שבת בפרהסיה, כיוון שלא עושים את זה בשאט-נפש ובזדון. אני אומר שעל רוב הציבור אי אפשר לומר שמזידים, אלא שוגגים בעניין הזה, הם חושבים שהותרה. "מחלל שבת בפרהסיה" זה היודע מה זה שבת ובכל זאת מזלזלים. נפקא מינה לעניין יין נסך ועוד כמה דברים. לכתחילה יש להחמיר, אבל בדיעבד אם זה פוגע בכבוד אנשים, לא נותנים לו דין של "מחלל שבת בפרהסיה". אלא אם כן מצהיר שלא איכפת לו מקדושת השבת ומקדושת ישראל, ונלחם בריש גלי נגד, זה משהו אחר. ד. פרהסיא זה זלזול, זה הרבה יותר חמור. אם עושה בצינעה, לפחות מתבייש ממשהו, יש משהו שמרתיע אותו. אם עושה זאת בשאט-נפש בפני עשרה איש, הוא מזלזל.