ברצוני לשאול לגבי קדיש ע"י הנכדים . הסבתא זצ"ל נפטרה לפני 41 שנים , והיות ולא היה לה בנים אלא בת יחידה , אמרו נכדיה קדיש לעילוי נשמתה במשך 40 שנים. את הקדיש אמרו הנכדים כמנהג יהודי בבל , דהינו אם האזכרה חלה ביום שבת, אמרו קדיש במשך שבוע לפני האזכרה, החל מערב שבת שבוע לפני האזכרה עד יום האזכרה בשבת, דהיינו, אמרו קדיש במשך שבוע. במידה והאזכרה חלה באחד מימי השבוע , לדוגמא יום ג’ אמרו קדיש מערב שבת עד ליום האזכרה שחל ביום ג’ , וכך נהגו במשך 40 שנים. השנה אחד מהנכדים מסיבות השמורות עמו פנה אל רב שהנחה אותו שיש לומר קדיש אך ורק ביום האזכרה , ואין צורך לומר קדיש במשך כמה ימים . 1. מה עמדת ההלכה ונא להביא מקורות, ובפרט שהנכד הגדול הי"ו סבור שיש להמשיך ולהתמיד באמירת הקדיש במשך שבוע , כפי שחל השנה. היות והאזכרה היא בשבת יש לומר קדיש במשך שבוע לפני, דהיינו מתחילין בקדיש מקבלת שבת שבוע לפני - עד לשבת האזכרה. ולהמשיך במסורת ומנהג שנהגו במשך שנים רבות. 2. מנהג שנהגו במשך שנים רבות רבות ....ארבעים שנה הפך לדין, והאם בכלל בגלל הנחיה שקבל אחד מנכדים רשאי לשנות ולקצר את הקדיש ליום אחד או להמשיך כאחיו ולומר את הקדיש כנכון וכיאה במשך כל השבוע. 3. האם רב יכול לשנות מנהג שנהגו במשך שנים רבות ובפרט שכל מה שעשו עשו לשם שמים, ומנהגם רצוי ונכון.

עיקר החיוב הוא ביום הפטירה בלבד, אולם יש מנהגים שונים. האם המנהג שנהגתם הוא מנהג רווח בעדה או מנהג פרטי שהנהגתם בעצמכם? אם זהו מנהג פרטי שלכם אתם יוכלים להישאל עליו ולהתירו. אך אם הוא מנהג עדתכם עליכם לשמור עליו. הרב סובר כנראה שאין זה מנהג עדתי, אך צריכם לברר אצל חכמי העדה או כגון הגר"מ אליהו או הגר"ע יוסף. או בספר נתיבי עם של הרב עמרם אבורביע.