המחבר בריש סימן י"ב מביא מחלוקת הראשונים בדין ציצית שנקרעו חוטיה. כאשר לשיטה הראשונה הציצית כשירה כל עוד לכל פתיל נשאר ראש אחד שלם, ואילו ר"ת פוסל כבר כאשר אין שני פתילים שלמים משני הצדדים, כיוון שסובר שאנו מטילים היום 2 חוטים בשביל הלבן ו2 חוטים כנגד התכלת. והרמ"א שם מכריע כר"ת. ושאלתי היא כזאת: כעת,לאחר שהרב פסק שלעניין מספר חוטי התכלת ההכרעה היא כרמב"ם ולא כר"ת - האם עדיין יש מקום ללכת ע"פ פסקו של הרמ"א (למשל במקרה שאין לאדם אפשרות להשיג ציצית חדשה) או שכאן בני אשכנז צריכים לחרוג חריגה חד-פעמית ולא ללכת ע"פ פסק הרמ"א?

יהודי אשכנז סוברים שבתכלת מחצית לבן ומחצית תכלת כדעת בעלי התוספות, ואם היינו מקיימים כל השנים את המצוה כמו שהיא אז ודאי שהיינו צריכים לפסוק כדעת חכמי אשכנז. אולם זו מצוה שאנחנו זוכים לחדש אותה בימינו, וכותב ר' מאיר שמחה מדווינס בספרו אור שמח להוכיח מהירושלמי שהעיקר כמו הרמב"ם וגם המקובלים אומרים שהעיקר כמו הרמב"ם לכן בזמנינו שאנו זוכים לחידוש של המצוה אנו סוברים כמו הרמב"ם, למרות שחכמי אשכנז סוברים חצי חצי.