לכבוד הרב יעקב אריאל. שלום רב! אני לומד כעת בצורה רצינית את הנושא של שבע מצוות בני נח ונעזרתי מאוד במאמרו של הרב המופיע בספר "בירורים בהלכות הראי"ה". התקשיתי בדברים שכתב הרב לגבי דין רודף (עמ’ 391). הרב כתב לחלק בין שני גדרים ברודף: 1. הצלת הנרדף. 2. דין "אין לו דמים". וכתב הרב שבישראל יש את שני הגדרים ובבן נח יש רק את הראשון, ולכן כאשר ההורג את הרודף היה יכול רק לפגוע באחד מאבריו, ולא עשה זאת, בבן נח חייב ובישראל פטור. אך לא הבנתי כיצד אפשר לומר שבישראל פטור, הרי כתב הרמב"ם בהלכות רוצח (א, יג) שאדם זה הינו שופך דמים וחייב מיתה אלא שאין בית דין ממיתין אותו. ועוד יותר כתב הטור (חו"מ סי’ תכה) שאינו מבין מדוע אם חייב מיתה אין בית דין ממיתין אותו. ודברים אלו דוחים לכאורה את סברת "אין לו דמים" שאמרנו שיש לרודף שהרי אנו רואים במפורש שיש לו דמים.וההורגו ביצע חטא חמור ביותר. וקשים לי הדברים, ואולי כלל לא הבנתי את דברי הרב כיאות.

הרמב"ם טעון הסבר. מצד אחד הוא שופך דמים, אך מאידך הוא לא חייב מיתה. הרחבתי בנושא זה באהלה של תורה ח"א סי' ח ובתחומין כרך י.