רציתי לדעת מה להשיב לבחור חילוני לפני נישואין, שמעוניין לערוך חופה יהודית אך לא מסכים עם הרעיון שהאשה "נקנית" בכסף ע"י הבעל. למדתי את הרעיונות מאחורי זה בפן המעשי ממסכת קידושין (האשה נקנית) וכן מהפן הקבלי (ז"א ונוקבא) ועדיין גם לי, כשאני חושב על כך, זה נראה מאוד לא מספק. מה משמעות ה"קניין" הזה, מדוע עדיין בימינו מתייחסים לכך כ"קניין", ומדוע האשה אינה יכולה אף היא "לקדש"? כיצד ניתן לענות על כך באופן קצר וחכם?

הנחת היסוד היא שיש כאן ברית וקשר שנעשה מתוך כבוד והדדיות בין שני בני הזוג. ההדדיות אינה שהאיש והאישה שווין. בקשר הזוגי כל אחד נותן משהו אחר לקשר. האישה היא המשתוקקת אל הבעל שלה. הרצון של האישה לקשר הוא הבסיס להעמדת הבית כבית שיש בו יציבות וחוזק. ההשתוקקות של האישה היא לא בכך שהאישה עושה דברים מעשיים. דווקא האיש הוא זה שצריך לחזר אחר האישה. כך לשון חז"ל האיש מחזר אחר אבדתו. האיש מבטא את רצונו באישה בכך שהוא ממלא את בקשותיה. האישה מבטאת את רצונה באיש בעצם זה שהיא מלאה צפיות לכך שהוא יחשוב ויאהב אותה. כך הקב"ה ברא בטבע של האיש והאישה. וזה בא לידי ביטוי גם במעשה הקידושין. האישה מגלה רצונה והאיש מנסה לענות על הציפיות של האישה בכך שהוא נותן לה משהו שיבטא את רצונו להשקיע בה ובקשר ביניהם.