הייתי בכנס של מכון פוע"ה, ודיבר שם הר’ אברהם יוסף. שהוא הרחיב את ההיתר של ייתובי דעתא, גם לאישה שיש לה בית חולים סמוך לביתה "במרחק הליכה " - כדבריו, יכולה לנסוע גם למקום רחוק יותר. הביא זאת בשם אביו. ראיתי שאף הרב היה נוכח שם ושמע את הדברים. ורציתי לדעת מה דעת הרב בנושא. האם באמת אפשר למתוח את ההיתר של ייתובי דעתא עד כדי כך.

נושא יתובי דעתא עבר לדעתי את הגבולות. פעם התירו את הצטרפות הבעל היום מרחבים זאת גם לאמא ולדולה, ולשם ליוויים של כל אלו וכדי שהיולדת תירגע צריך גם להסיע את הילדים למקום אחר או להסיע משגיח אליהם. האם שכחנו את המשנה ביומא, שמעוברת שהריחה אומרים לה ראשית כל יוהכ"פ היום? אכן, צריך להניח את דעת היולדת אך גם לא להגזים. איני מסכים לדברי הרב יוסף.