מצורף סיפור האמור להתפרסם בעלון שבת ברוסית, וכדי שלא לטעות בהלכה רציתי לדעת מה פסק ההלכה למצב הנ"ל. המדובר בזוג יהודים שיש להם 2 ילדים. הבעל , יהודה (שם בדוי), סוחר. הוא יצא עם שיירת רוכלים מארץ ישראל על גבי גמלים לחו"ל. בדרך התנפלו עליהם שודדים, חלקם הצליחו להימלט לנפשותיהם וחלקם נרצחו. מיודעינו יהודה הצליח להימלט ושוב נתפס ע"י שודדים אחרים שלקחו אותו בשבי למטרת מכירתו לעבד. התמזל מזלו של אותו יהודה והוא נקנה לעבד ע"י עשיר ערבי. לעשיר הייתה אישה אך לא היו להם ילדים. במהלך שנתיים אשתו של הערבי נפטרה וגם הוא חלה. בגלל אהבתו למשרת היהודי הוא החליט להוריש לו את כל רכושו במקרה של פטירתו וכך באמת היה. אחזור לתחילת הסיפור. לאחר התנפלות השודדים על השיירה, הסוחרים היהודים שהצליחו להימלט מצאו גופה של סוחר יהודי אכולה באופן שהייתה קשה לזיהוי ע"י תנים (כלבי בר) הם היו בטוחים שזה הוא חברם יהודה עפ"י בגדיו ולקחו אותו בחזרה לביתו לקבורה. בית דין קבע, ע"י 2 עדים, כשרים את מותו של יהודה בטעות. בית הדין התיר לאשתו של יהודה להתחתן אך האישה במשך השנתיים לא רצתה להתחתן בהתעקשה להשלים עם המציאות של מות בעלה והרגשה שעודו חי. לאחר שנתיים אחרי לחץ מהקהילה התרצתה להשתדך והתחתנה עם אדם אחר בשם ראובן (שוב שם בדוי) וילדה לו 2 ילדים נוספים. לאחר שנתיים, כשאותו עשיר ערבי נפטר ועבדו יהודה ירש את כל הונו, חזר יהודה לישראל לעיר בה התגורר ונודע לו שאשתו התחתנה וכמובן שהוא רוצה לחזור לאשתו. האם ראובן צריך לתת גט לאשתו או ההפך, ובכלל מה עושים במצב שכזה?

יש לדעת ששאלה בנושא זה היא מהנושאים החמורים בהלכה ואין זה נושא לשאלות באינטרנט. בכל מקרה בנושא של עגונות יש לפנות מיד לבית הדין שחוקר את הענין לפרטיו המדויקים והוא זה שמכריע. באופן כללי (וכמובן שלא למעשה), לפי הנתונים שנכתבו בסיפור (אני מבין שזה רק סיפור ואינו מקרה אמיתי) על האשה לצאת בגט מיהודה וגם מראובן. הרב תומר ישראלי