שלום כבוד הרב, ראיתי את תשובתך לגבי "האם להחזיר בתשובה אם אתה בעצמך מתחזק" וחשבתי שאתה האדם המתאים לענות לשאלתי. שאלתי קצת קשה, כי מצד אחד אני מאמין בשם ומצד שני יש לי ספקות לגבי הטענה שהתורה נכתבה בידי משה מפי השם, אתן דוגמאות: מדובר בתורה על יחסים אסורים בתוך המשפחה, אך מה לגבי יחסים האמורים להיות אסורים באופן כללי לדוגמה ניצול מיני של ילדים ונשים אשר אין להם קשר משפחתי אל האדם הנתון, ומה לגבי העובדה שהעבדות לא נאסרה לחלוטין מלכתחילה? הרי מדובר בניצול של אנשים ואם מדובר בנעשה ונשמע שהרי לפי הגיון זה השם אינו צריך להתחשב במוסכמות חברתיות שהיו אז, אלא לאסור מפורשות את העבדות!, גם יש לי שאלה לגבי הציווי "אל תנאף", מדוע מדובר רק לגבי האישה במידה והיא נשואה והגבר נחשב לנואף רק אם בגד עם אישה נשואה, שהרי השם מוכן ששמו ימחק במים למען שלום בית, ורוב הנישואין שנכשלו והסתיימו בגירושין היו באשמת גברים שבגדו בנשותיהם ולאו דווקא עם נשים נשואות? תודה על ההקשבה וכל טוב.

שלום לך, ודאי שהתורה כולה ניתנה לנו מפי משה רבנו. ולמרות שיש לנו שאלות וקושיות אין החיסרון תלוי בתורה או במשה רבנו אלא בנו שלא למדנו מספיק ועדיין לא ירדנו לסוף דעתה של תורה, להבין את ההגיון שבמצוותיה. ולשאלותיך, למרות שהנושאים שהעלת בשאלותיך דורשים אריכות אנסה להסביר בקצרה: ודאי שהתורה אוסרת ניצול מיני מכל סוג שהוא. ואסור לאדם לכפות את עצמו על שום אדם אחר, לא ילדים ולא ילדות ולא נשים. והחמירה התורה במי שכופה עצמו על אחרים והשוותה בין אונס לבן רצח והתירה להציל את הנאנסת בנפשו של האונס. ובכלל אסור לאדם להיות בקשר מיני עם אישה שאינה אישתו, וזהו דבר פשוט. אלא שבנוסף לאיסור הפשוט הוסיפה התורה לאסור גם עריות בתוך המשפחה מפני שהם נמצאים בקרבתו של אדם ויכולים להגיע לאיסור לא מתוך כפייה אלא מרצון ובאה התורה לגדור גם פירצה זו. ולעניין העבדות: יסוד גדול הוא לא לקפוץ לרמה מוסרית שהציבור עדיין לא מוכשר לקבלה, מפני שציבור שנדרש לעמוד ברמה מוסרית שאינה מתאימה לו לא רק שאינו מתקדם מבחינה מוסרית אלא אפילו נסוג ויורד מרמת המוסרית שכבר קנה לעצמו. התעלמות התורה מן העבדות לא הייתה גורמת להפסקת הניצול של בני אדם אלא להדרדרות במצבם של העבדים שלא היה מי שידאג להם. פעמים שירדה התורה לסוף דעתו של אדם ולימדה שעדיף להתיר דבר שגורם נזק מועט מלאסור איסור שלא ישמר ואז יגרם נזק גדול. אילו הייתה התורה אוסרת את העבדות מכל וכל לא היה הצו הזה נשמר (כפי שרואים בתנ"ך שבתקופות מאחרות יותר שלא שמרו את מצוות העבדות) ולא היה מי שישמור על זכויות העבדים. התורה למעשה ביטלה את העבדות בכך שאמרה שגם מי שיש לו עבד מחוייב לשמור על זכויותיו הבסיסיות. המציאות היא שיש בעולם חזקים וחלשים, עשירים ועניים, טבע האדם הוא שהחזק שולט על החלש. מציאות זו לא תשתנה בין אם נתיר את העבדות ובין אם נאסור אותה. שאלת העבדות אינה תלויה בהיתר התורה או באיסורה. השאלה החשובה היא כיצד ניתן להועיל לאותם חלשים ששליטי החברה ועשיריה רוצים לנצל אותם. והניסיון ההיסטורי מלמד שהגבלת העבדות תורמתיותר לשמירה על העבד מאשר התעלמות ממצוקת העבד (גם אם התעלמות זו היא בצורה של איסור העבדות). הציווי לא תנאף נוגע באישה נשואה דווקא מפני שהנואף לא רק בוגד באישתו אלא גם הורס את משפחת האישה הנשואה. ואיסור גזילת אישה חמור מאוד בעיני התורה. מכל מקום גם עם אישה שאינה נשואה אסור לאדם להיות ואפלו להתייחד איתה אסרו חכמים. אומנם קיצרתי ביחס לשאלות כבדות משקל כאלה, אך אקוה שיספיק. כל טוב