המשנ"ב באו"ח סימן ח סימן קטן י"ד מביא שגם יהודי שיצא ידי חובה בלברך על טלית שלו יכול לברך בשביל אחרים דהא "כל ישראל ערבים". האם אפשר להחיל כלל זה גם על ברכות אחרות, לדוגמה, ברכות הנהנין? אני מביא ליהודי אוכל ומברך בקול רם למרות שאני לא צריך לברך והוא מתכוון לצאת ויצא או דילמא רק גבי ציצית אמרינן, שהרי המשנ"ב מוסיף שברכת שהחיינו לא יכול לברך בשביל אחר. האם צריך שותפות במצווה או שיש כלל אחר?

בברכת הנהנין אם אדם לא נהנה בעצמו אי אפשר להוציא ידי חובה, אלא אם כן הוא נהנה בעצמו גם כן. אבל בברכות המצוות כמו שופר או מגילה גם שבעל התוקע או קורא המגילה כבר יצא ידי חובה הוא יכול בכל זאת להוציא ידי חובה את השומעים כי יש במצוות ערבות, שכל אחד חייב שגם חבירו יקיים. בברכת המזון גם אפשר להוציא מדאורייתא אבל מדרבנן אמרו חז"ל שאדם לא יברך להוציא את חבירו בברכת המזון אם לא אכל בעצמו, שכתוב "ואכלת ושבעת וברכת", שמי שאכל הוא שיברך. אמנם מי שפטור ממצווה לא יכול להוציא בה ידי חובה, ולכן חרש לא יכול להוציא בתקיעת שופר לדוגמא, או אשה אינה יכולה להוציא ידי חובה במצוות שהיא פטורה מהם, רק מי שחייב במצווה, אפילו אם כבר יצא ידי חובה יכול להוציא ידי חובה אחרים.