לפני כחצי שנה הגעתי ללידה והתברר שהתינוק לא בחיים. אני לא מצליחה להתרומם מהצער העמוק שבלב שלי, אני מרגישה שחלק מהותי ממני נלקח ממני. בשכל אני יודעת שהכל לטובה אך יש לי ימים קשים. קשה לי לפגוש בנשים שילדו ותינוקות קטנים אני לא מסוגלת להיות בבריתות וקשה לי לבלוט מבחינה חברתית אף על פי שפעם לא היה לי שום קושי להציג בפני חברות וכדו. אם אפשר לקבל הדרכה מה אני יכולה לעשות כדי להתרומם וכן אם יש מקורות שאני יכולה לקרוא כדי להקל על עצמי את המצב תודה רבה

קשה לי לייעץ לך, שהרי אני לא אישה ואני לא מכיר את החויה שאת מתארת. המפגש עם המוות יכול לערער את הביטחון שלנו בחיים. חכמים מאד הגבילו את ההתעסקות שלנו עם המוות. מחד, יש לגטמיות ואף חובה להיפרד, אלו הם כל הלכות אבלות. במקרה שלך לא היה דיני אבלות הלכתיים. יתכן שאת צריכה לעשות לעצמך דין אבלות אישי. קחי לך יום או יומיים ופשוט תבכי. כך אולי תתנקי מהקשר עם מה שהיה. החלק השני הוא האמונה בחיים. האמונה שאת תזכי לנגוע בחיים. האמונה שתזכי עוד פעם להיפקד או לזכות לעובר וילד במעייך. האמונה שהקב"ה יפגיש אותך עם חיים לפי מה שמתאים לך. הקושי שלך לפגוש נשים שילדו הוא מאד ברור. את לא חייבת בכוח להתייסר. אולם כשאת נפגשת אין לך ברירה ואת צריכה להיות אישה גדולה ששמחה בכך שלאחרים טוב. בעזרת ה' אם תצליחי לשמוח באחרים הקב"ה ישמח אותך.