מאז ילדותי, תמיד המושג "רב" תפס אצלי חשיבות עצומה. בשבילי, הרב היה הדמות הנערצת ביותר, החשובה והמכובדת ביותר. אך ככל שאני מתבגר אני רק נחשף לעוד ועוד פרשיות מזעזעות בדבר "רבנים". כהקדמה, יש המון רבנים שאני מעריך מאוד גם היום וחושב שהם ממש "כמלאך האלוקים", אנשים מדהימים עם תכונות מעוררות כבוד. ובכל זאת, כבר אי אפשר לדעת למי להאמין. מצד אחד, טוענים שהרב ניר בן ארצי אדם צדיק (הרב שמואל אליהו והרב מלמד), ומצד שני, שהוא (ח"ו) שקרן ונוכל (הרב אבינר). מצד אחד, הרב איפרגן צדיק עצום, ומצד שני, (ח"ו) "רשע" ו"מי שמתקשר איתו אין לו חלק לעולם הבא (הרב שטיימן, הרב קנייבסקי ועוד). ח"ו איני נוקט עמדה, פשוט כי איני יודע וכל מה שכתבתי זה רק ציטוטים ואין בהם כדי להוריד ולא במעט מכבוד הרבנים המוזכרים. אלא כל מטרתי היא להבין למי להאמין? זה לא שהם חולקים בענייני נידה (הרב אבינר והרב ליאור) ולכן טוענים שאין להקשיב לרב השני אלא אלו ממש תיאורים מחרידים שאותם האנשים שחלק אומרים שהם "צדיקים" חלק אחר, לא פחות מכובד, טוען שהם "רשעים"!. איך אפשר לדעת אם לפנות לרבנים האלה או לא? איך להתייחס אליהם? לקבל מהם עצות? אני כבר לא יודע מה לעשות.

באופן עקרוני, האמון שלנו בתלמידי חכמים הוא אמון בתורה. יש לנו אמון שמי שמקדיש עצמו לתורה התורה מרוממת אותו. ודאי שזה בעיקר תלוי בכוונת הלימוד, אם הלימוד הוא לשמה. בכל אופן, ודאי שאנו בכל מקרה מרגישים שהתורה היא מרוממת את הלומדים אותה. צריך להידבק בתלמיד חכם שמוחזק כתלמיד חכם. כיצד יודעים מי תלמיד חכם. תלמיד חכם שרואים שגם תלמידי חכמים שואלים אותו וסומכים על עמדתו זהו הסימן הגדול להיותו תלמיד חכם גדול. הרב של הרבנים הוא נחשב כגדול. מי שרק אנשים פשוטים דבקים בו אין בכך מספיק הוכחה שהוא באמת גדול. הדבר החשוב ביותר הוא שיהיה לאדם אמון. כל מי שיש לך סדק באמון שלך בתלמיד חכם אז אתה צריך לבחור תלמיד חכם שאתה מאמין בו ללא פקפוקים. אם יש רב שאומרים עליו דברים וזה גורם לך לסדק באמון שלך באותו רב זהו הסימן שאתה צריך להידבק בתלמיד חכם אחר. לסיכום: המבחן של גודל בתורה הוא מבחן מרכזי. גודל בתורה לא ההמון קובע אלא תלמידי חכמים. הנקודה השניה לסמוך על הצופן הפנימי שיש בך, כשכבר נוצר סדק אזי לחפש תלמיד חכם שאין לך שום סדק.