יש לי שאלה בקשר למה שמובא במסכת תענית על מנהג בנות ישראל הכשרות שהיו מחוללות בכרמים וכ’ו. פגשתי מישהו באוטובוס (הוא טוען שהוא דתי-לאומי) שקרא תיגר על הגמרא ומוציאי לעז על הראשונים וטוען שגם היום אסור לבנות לרקוד כאשר בנים מסתכלים עליהם(אפילו אם הם לבושות צנוע) מכיוון שזה בעייה של צניעות. מה עונים על דבר כזה? ניסיתי להסביר שאם הם לבושות צנוע ע"פ הדין אין בעיה, הראתי לו שזה לא כתוב בשום מקום בשולחן ערוך שאסור לבנות לרקוד בפני בנים, אמרתי לו שזה היה מנהג ישראל וכך נהגו, הראתי לו שכך מובא בגמ’ במס’ תענית ומי אנחנו שנוציא לעז לעז על הראשונים וכ’ו אבל זה לא כל כך עיניין אותו הוא אפילו לא התייחס לטענות, הוא טען שזה בעיה של צניעות ולכן גם היום אסור לבנות לרקוד (גם אם הם לבושות צנוע) ושכל שכן שאסור לבנים להסתכל עליהם. מה עונים לבן אדם כזה?

צודק אותו יהודי שאמר שיש איסור להסתכל על נשים בשעה שהם רוקדות. יש בכך איסור הסתכלות על נשים. אם חכמים אסרו להסתכל על נשים בעת שנשים מכבסות כל שכן בעת שנשים מרקדות. מה שמתואר במסכת תענית בכל מקרה דורש הסברה. עיקר מה שמפריע זה לא הסתכלות בעת המחולות אלא על הצורה המוזרה של בחירת נשים. כנראה המושגים הרוחניים הנפשיים ודרכי הקמת המשפחה בדורות קודמים שונים מהמושגים שאנו מכירים. לכן אין ללמוד הלכות ממציאות חיים שונה. הרי הלכות צניעות משתנות לפי הזמן והמקום. בגמ' מסופר על אמוראים שהיו נושאים נשים על כתפיהם לשמחם בעת חתונה. האם נוכל להורות מכך משהו לדורנו. מסופר על רבי יוחנן שהיה יושב בשערי בית הטבילה. ועוד סיפורים רבים. גם לגבי אותו מאורע במסכת תענית אנו לא יכולים לדעת מה היה האקלים הרוחני שאיפשר את המחולות של הנשים ומתוך כך הקמת משפחות. אולי היה שם יראת שמים כל כך גדולה שלא היה כלל סרך של חוסר צניעות בכל מה שנעשה. אם כן, מחד אנו לא מוצאים לעז על הראשונים. אולם מאידך, אין אנו יכולים ללמוד משם הלכות. הלכות נלמד מהשולחן ערוך, נושאי כלים ושימוש תלמידי חכמים שנמצאים בדורנו. גדולי התורה וההוראה אוסרים להסתכל על נשים בעת שהם רוקדות.