אני מאוד משתדל לשמור את ילדי מטומאת מת, שלא יכנסו לבית הקברות. אינני לוקח אותם איתי לשם בלוויות (רח"ל) או באזכרות. גם אינני מכניס אותם יחד איתי להתפלל בקברות צדיקים. כוונתי בשמירה זו היא שמהרה ייבנה המקדש ויוכלו ליכנס אליו בקדושה וטהרה. אני יודע שזה נשמע חריג ומוזר ביחס לחברה שבה אנו חיים כיום, אך כוונתי באמת לשם שמים. שאלותי הן: (1) האם הנהגה זו היא הנהגה נכונה? אולי אני טועה, וכשייבנה המקדש יימצא פיתרון קל ליטהר מטומאת מת (כגון: "טומאה הותרה בציבור")? ואזי אין טעם לטרוח לשמור אותם בטהרה. (2) גם אם אני טועה, אולי יש טעם לשמור אותם בטהרה בינתיים עד שייבנה המקדש (כגון: שיוכלו לעלות להר הבית, או שיוכלו להקריב קרבן פסח במקומו גם כשאין בית מקדש)? (3) אנו מתכננים בעז"ה לשבות בשבת הקרובה (חיי שרה) בחברון עיה"ק ת"ו, וללכת להשתטח על קברי אבותינו הקדושים נע"ג. בדרכנו אנו רוצים לעבור גם בקבר רחל אימנו ע"ה. לדעתי, יש עניין חינוכי גדול להכניס את ילדי לשם ולצרף אותם אלינו לתפילות. מה עדיף? האם לצרף אותם אלי או להשאירם בחוץ ולשמור עליהם בטהרה? אני חוזר שנית שאני יודע שזה נשמע חריג ומוזר ביחס לחברה שבה אנו חיים כיום, אך כוונתי באמת לשם שמים. אשמח אם הרב יוכל להחזיר לי תשובה בהקדם, העניין דחוף מאוד. בברכה,

ילדיך נטמאו כבר בטומאת מת מרגע לידתם בבית החולים. לא רק המת מטמא אלא גם כלים שהיו באהל המת מטמאים. באופן סמלי אתה יכול למנוע אותם מלבקר בבית קברות ממש אולם אל תמנע מהם קבר רחל ומערת המכפלה שאינם בית קברות ממש.