שלום כבוד הרב ! אני מנפגעי גוש קטיף והאסון הזה פגע בי קשות ברבה מישורים בעיקר נפשיים ... אני אישית עשיתי צבא רגיל. אחרי האסון התחלתי לחשוב מה יהיה על הילדים שישרתו ושוב יגיעו למצב דומה בעתיד, אף אחד אבל אף אחד לא יכול להבטיח שתרחיש דומה לזה לא יקרה שוב ... יהודים יגרשו יהודים, יהודים יכו יהודים, אחים יפגעו באחיהם ואחים יגורשו מאדמותיהם ! אני צריך עצה, האם צריך להמשיך לחנך את ילדנו לשרת או שכבר לא "לדחוף" ולהוביל לכך ולנתב אותם לדרכים אחרות, בפרט שאני מחנכם לדרך של אהבת התורה ולימוד התורה, ויש אותה ב"ה. למען האמת אני ובת זוגי שתחי’ כבר החלטנו שאי אפשר לסמוך יותר על הצבא ושאין מקום לילדנו בצבא כזה שאינו פועל על פי חוקי תורתנו הקדושה עם כל הצער שבדבר ... וכפי שכבר ציינתי אף אחד אבל אף אחד לא יכול להבטיח שתרחיש גוש קטיף לא יחזור על עצמו שוב ...(בפרט שאנחנו מקבלים ידיעות בהווה על פינוי ישוב בחומש ע"י חיילים שומרי תורה ומצוות בעיצומה של שבת קודש בטענה של פיקוח נפש ועוד ידיעות). עצם הפנייה שלי מראה אולי שאני אולי לא שלם ולכן ארצה לשמוע את דעת התורה בנושא. מבקש עצה והדרכה בנושא, תודה.

אני מבין את תחושותיכם הקשות והכואבות מהגרוש מגוש קטיף. הגרוש היה מעשה פשע מרושע ועל כן היה אסור להשתתף בו, וזה הטיל כתם כבד על הצבא. אך מדינת ישראל מוקפת אויבים הרוצים להשמידה ואין קיום למדינה ללא צבא. על כן חובה עלינו לשמור על קיומו של הצבא ולחזק אותו בתפקידו לשמור על עם ישראל והמדינה. ואולם על כל חייל וכל מפקד החובה למלא פקודות הנוגעות לשמירת המדינה מפני אויביה ועל ארץ ישראל שתשאר בידינו. ולא למלא פקודות מרושעות של גרוש יהודים מביתם ומסירת חלקי ארץ ישראל לזרים ח"ו.