לפני שאני שואל את השאלה הרב אני רוצה להקדים הקדמה, כיום אני בן 20 למדתי לפני כשנה בישיבה חרדית במשך שנה ולפני כן למדתי בישיבה תיכונית דתית לאומית,בישיבה החרדית נחשפתי לשיטה מאוד מלחיצה ומאיימת במיוחד לחוזר בתשובה כמוני,כתוצאה מכך נכנסתי ללחץ ,הן מטעויות ששמעתי והתבררו כלא נכונות והן מכל מיני סיפורים וספרים שנחשפתי אליהם שנער בשיעור א’ שעוד לא למד תורה כל כך כנראה לא צריך להחשף אליהם, הביטחון העצמי שלי ירד וכתוצאה מכך ירד לי חלק מהאמון שלי בהגיון הבריא שכל בן אדם בריא יסכים איתו,את כמות הבילבולים שעברתי אי אפשר לפרט כי זה להתחיל לפרט מיליוני מחשבות בכתיבה, אני מניח שהרב מכיר תופעות דומות של לחץ מנושאים כאילו (בנושאים של דת),ממש הייתי מבולבל ומדוכא עד עמקי נשמתי. אני הולך לפסיכולוג שהוא גם תלמיד חכם והוא אמר לי לשאול את השאלות שיש לי באינטרנט. בזמן האחרון התחילו לי מחשבות על נדרים,שמעתי שמי שגמר בדעתו לתת צדקה בראש זה נחשב כנדר,והתחלתי לדמיין (כתוצאה מכל השנה הקשה שעברתי)נדרים מפחידים שאני עלול לחשוב עליהם בצדקה כמו לתרום אלפי שקלים או לתת את כל המצוות שעשיתי כצדקה למישהו -ואני כל הזמן אומר בראש לא רוצה לתת לא רוצה לתרום וזה לא עוזב אותי עד שאני אומר בסדר בסדר עזוב אותי!(אני בחיים לא יתן אבל רק כדי שזה יגמר) ממש סיוט-אני הולך לישון עם זה וקם עם זה,העניין הוא שאני חושב כאילו אם יהיה רגע קטן שאני יגמור בלב לעשות משהו כזה אז זה ייחשב כנדר,אני לא מצליח להתעלם מזה כי אני אומר אולי צריך התרת נדרים , הרב תן לי עצה, כי זה לא דברים מוחשיים שאפשר להגיד טוב זה לא היה וזה היה,אולי חשבתי על שטויות מלחץ? שאלה שניה אם אני בספק אם זה נדר ואני לא בטוח שגמרתי בדעתי או לא כמו השאלה לעיל,התרת נדרים (ביום כיפור או ראש השנה לא יודע מתי זה)זה מועיל להתיר אותם?

רק נדרי צדקה חלים ע"י הרהור. וגם אלו רק כאשר ישנה החלטה גמורה! ולא סתם הרהור. אין להתייחס אליו כלל ועיקר!