שלום כבוד הרב, חודשיים אחרי לידת בני התחלתי לסבול מכאבי מפרקים ומתסמינים שונים ורבים בגוף. נשלחתי לבדיקות רבות בחשד למחלת מפרקים אוטואימונית. נכנסתי לחרדה קשה מאוד. לפני המפגש עם הראומטולוג התפללתי שלא מדובר בדבר כזה כרוני לכל החיים, ונדרתי/הבטחתי (לא זוכרת באיזו לשון בדיוק נקטתי ואם זה נאמר בלב או על השפתיים) שאם האבחנה לא תהיה של מחלת מפרקים אוטואימונית אני אקרא כל יום תהילים לפי היום בשבוע ואתרום כסף פעם בחודש. לצערי, במפגש נאמר לי שיש לי נוגדנים עצמיים, ודלקת מפרקים שגרונית אוטואימונית בראשיתה/ במהלך לא קלאסי. אז האם ההבטחה אינה נחשבת כי לא התקיימה ההתניה? מאז בכל זאת אני משתדלת עד מאוד לקרוא בתהלים וכן לתרום. אני רוצה לדעת האם זה באמת נדר? האם יש אפשרות להתיר במידה שכן? מה לעשות? אני יודעת שאסור לנדור, הייתי בשעה קשה מאוד, ועודני מתמודדת עם הגזירה הזאת שנפלה עליי. תודה מראש.

שלום וברכה, זה לא נדר. המון בריאות ושמחה ונחת מצאצאיכם! הרחבה: הבטחה אינה כנדר. גם אם אמרת לשון נדר זה היה נדר על תנאי והתנאי לא התקיים. אין לחשוש למה שקיימת את זה אחר כך שזה מנהג מחייב כנדר, כי עשית את ההנהגות הנ"ל כי נהגת בהם משום שלא ידעת אם את מחויבת בהם. ובכל מקרה לעניין זה סומכים על התרת נדרים של ערב ראש השנה או אמירת כל נדרי. עי' כאן שהבטחה אינה כנדר ושסומכים על התרת נדרים לעניין מנהגי מצווה: https://www.yeshiva.org.il/ask/151404