כבוד הרב, שלום רב! ידועים דברי חז"ל נגד המחלוקת. כולנו הרי יודעים לצטט מה ההבדל בין מחלוקת קורח ועדתו למחלוקת הלל ושמאי. אולם אף על פי כן, נוכח אני לראות מלחמות של ממש בין רבנים שונים. לא בין התלמידים, אלא בין הרבנים עצמם. ואני לא מדבר על מחלוקות פשוטות בענייני הלכה והשקפה, אלא על התבטאויות נוראיות ממש אחד כנגד השני. הרב האחד אומר שהרב השני אינו רב אלא משול לעובד עבודה זרה והרב השני אומר עליו שצריך לשרוף את ספריו. ולא מדובר רק על רבנים זוטרים אלא אף על גדולי עולם. המצב עוד יותר מרגיז, כאשר רב זוטר יותר תוקף בחריפות רב בכיר מאוד והדברים הללו כבר אירעו. זה מצב ממש מסובך, אני לא יודע באיזה צד להיות. אם אוריד מהמדף את כל הספרים שהרב מחברם התבטא בצורה כזאת, אינני יודע אם בכלל אשאר עם ספרים. אבקש שהרב יאיר את עיני: איך אני אמור להגיב לכל זה? מדוע הרבנים בכלל מתבטאים כך? איך כל זה מסתדר עם דברי חז"ל שגינו בחריפות את המחלוקת? ואם דבריהם של הרבנים צריכים לימוד והם אינם כפשוטם, מדוע הרבנים פונים אלינו פשוטי העם עם דבריהם התקיפים, הלא זה רק מבלבל ומחליש אותנו? ובכלל, האם אפשר ללמוד את תורתם של שני רבנים אפילו שהם ביריבות בניהם? איך זה מסתדר? נ.ב. בכוונת תחילה לא נכנסתי פה לשמות של רבנים או זרמים מסוימים אף שיש כאלה. שאלתי היא כללית ומתייחסת לרבנים באשר הם, מבלי להכנס בפירוט לכל מקרה ומקרה.

העולם שלנו הוא עולם מאד מבלבל. מבחינה חיצונית יש פעולה אחת שנראית אותו דבר אולם בהקשר אחד היא פעולה נוראית ובהקשר אחר היא פעולה בונה. אדם רואה מישהו הורג אדם אחר, זה יכול להיות משהו מזעזע ויכול להיות משהו בונה. כך גם חיבוק שאיש מחבק אישה, זה יכול להיות משהו בונה אם זו אישתו, וזה יכול להיות משהו מזעז עם זו אשת חבירו. וכד'. כך גם מחלוקת היא תלויה בהקשר. אותה פעולה שנעשית לשם מטרה מסוימת בהקשר מסוים יכולה להיות פעולה נוראית ויכולה להיות פעולה בונה. בדרך כלל בין תלמידי חכמים, גם כשהם חולקים וחולקים בצורה חדה, אין זה עיקר מערכת הקשרים ביניהם. הם על פי רוב אוהבים מאד אחד את השני ודווקא משום כך הם מרשים לעצמם להתבטא בחריפות בנקודה אחת. אני מניח שהראב"ד אהב את הרמב"ם אהבת נפש למרות כל הביטויים החריפים שכתב בהשגותיו. צריך לזכור שהרמב"ם כתב עשרות אלפי הלכות. נכון שיש במאות מקומות מחלוקות והשגות של הראב"ד. אולם יש גם כנגדם עשרות אלפי הסכמות. כך בדרך כלל בין רבנים יש הרבה יותר הסכמות מאשר מחלוקות. אלא שבאופן טבעי את ההסכמות לא צריך למנות זה מובן מאליו. המחלוקות עלולות לתפוס את כל האקלים בשיח שבין תלמידי חכמים. אחת ההבחנות החשובות להבחין בין מחלוקת לשם שמים או שלא לשם שמים היא האם יש ענייניות במחלוקות או שיש תערובת של דממוגיה או השמצות אישיות. תבחר לך רב שאתה אוהב את תורתו ואוהב את מידותיו. חלק מהבחירה יכולה לכלול כיצד אותו ת"ח גם חולק. לא כדאי לך לבחור תלמיד חכם שאין לו מחלוקת עם איש . הרי בשביל מה הוא תלמיד חכם? האם לא בשביל שיאיר את התורה כפי האות שלו בתורה. אולם גם אם התלמיד חכם נחלק יש דרכים שונות ומידות שונות בין תלמידי חכמים כיצד לחלוק. גם זאת חלק מהנהגת התלמיד חכם. מה שבעינך נחשב כמחלוקת שאינה ראויה בעיני אחר זה נחשב מחלוקת מתונה. כך שהקב"ה דואג שיהיה לכל סוגי הנפשות בעם ישראל ת"ח שמתאימים להם. בכל אופן תמיד עדיף מחלוקת בין תלמידי חכמים ולא מחלוקת בין עמי ארצות. לאחר שתבחר רב ותלמיד חכם תלך לאור תורתו. כפי שהוא נוהג במי שחולק עליו כך אתה תנהג. בסופו של דבר אנו בוטחים בקב"ה ובעם ישראל שידעו עם הצופן האלוקי שטמון בהם לדעת לקחת מכל תלמיד חכם את מה שראוי לקחת ואת מה שראוי לדחות. אנו נמצאים כבר לאחר מאות דורות של מחלוקת והנה עם ישראל לא רק שלא נהרס במבט של נצח מהמחלוקת אלא הוא קם ונבנה והתעשר. עם ישראל יודע במשך הזמן לזהות מה יכול להידבק בנצחיות התורה ומה היה דבר שנראה בשעתו כתופס מקום אולם במבט נצחי יותר קמל והיה כלא היה.